ילקוט יוסף הלכות שבת הלכות מוקצה סימן שח-שי
סימן שח סעיף א' בשלחן ערוך - מוקצה מחמת
חסרון כיס
כא מוקצה מחמת חסרון כיס הוא כל דבר
שמקפידים שלא להשתמש בו כל שימוש אחר מחשש שמא יתקלקל או יתלכלך וכדומה. [וראה
דוגמאות בסעיף הבא]. וכל דין מוקצה מחמת חסרון כיס הוא רק בכלים שמלאכתם לאיסור.
אבל בכלים שמלאכתם להיתר, כגון כלים יקרים העומדים לנוי ולקישוט הבית, ואינם
עומדים לסחורה או למצוה, אין בהם דין מוקצה, ומותר לטלטלם בשבת אף מחמה לצל כדין
כלי שמלאכתו להיתר, אף על פי שהם יקרים ואהובים עליו וחס עליהם. [ילקו"י שבת
כרך ב עמוד שכח].
כב ואלו מקצת דברים שיש בהם דין מוקצה
מחמת חסרון כיס: אגרת אויר, בולי דואר לא מוחתמים, גלויות דואר ריקות, דרכון,
מצלמה, ניירות ערך, סכין של מילה או של שחיטה, סכין של סופרים שמתקנים בו את
הקולמוס, שמקפידים עליהם שלא לעשות בהם תשמיש אחר, צ'יקים, קלף של סופר, תקליטים,
כל אלה נקראים מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או לצורך
מקומם. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שלב].
כג יש אומרים שפמוטות יקרי ערך שלא הדליקו
בהם באותה שבת, נחשבים כמוקצה מחמת חסרון כיס. שמאחר והשימוש בהם הוא לשימוש האסור
בשבת, חשיב ככלי שמלאכתו לאיסור ושייך בו דין מוקצה מחמת חסרון כיס. ויש אומרים,
דכיון שאין עושים בפמוט עצמו שום איסור, רק מדליקים עליו, לא חשיב ככלי שמלאכתו
לאיסור, וממילא אין בו דין מוקצה מחמת חסרון כיס. והמיקל כדבריהם יש לו על מי
שיסמוך. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד שלד בהערה]
כד תכשיטים שבבית, כגון, טבעת יהלום,
שרשרות זהב וכדומה, אף שמקפידים עליהם שלא להשתמש בהם אלא לקישוט הלובשם בלבד, אין
להם דין מוקצה מחמת חסרון כיס. שהואיל ועומדים להשתמש בהם בשבת לקישוט ולא למלאכת
איסור, אין עליהם שם מוקצה. אך תכשיטים העומדים לסחורה ומקפיד שלא להשתמש בהם כלל,
דינם כמוקצה מחמת חסרון כיס. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שלח].
כה דין מוקצה מחמת חסרון כיס תלוי בקפידתם
של הבעלים, ולכן אם אין הבעלים מקפידים להשתמש בהם לדברים אחרים, לא הוו מוקצה
לדידיה, אף שאחרים מקפידים שלא להשתמש בחפץ זה לדברים אחרים. [ילקו"י שבת כרך
ב' עמוד שלה].
כו מוקצה מחמת חסרון כיס אסור לטלטלו בשבת
אפילו אם צריך למקום שהחפץ עליו, או שצריך לגופו של החפץ. וכל-שכן שאסור לטלטלו
ולהעבירו מחמה לצל. [ילקו"י שם עמ' שלה].
כז כלי זכוכית שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס
[כגון כלי זכוכית יקר העומד לסחורה, או שהכלי עומד למלאכת איסור], העומד ליפול
לארץ, מותר לקולטו באויר כדי למנוע את שבירתו, מאחר שבלאו הכי יצטרך אחר כך לטלטל
את הרסיסים, במקום שבני הבית מצויים, ויש חשש שינזקו מהשברים. [ילקו"י שבת
כרך ב' עמוד שלו, ועמוד תרמ].
כח כלים העומדים לסחורה, הרי הם בכלל
מוקצה מחמת חסרון כיס, אף שראויים למלאכת היתר, כל שחס עליהם ונמנע מלהשתמש בהם.
אבל אם אינו נמנע מלהשתמש בהם, מותר לטלטלם בשבת, אף שלא חשב עליהם להשתמש בהם
בשבת. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד שלז].
כט אולם אוכלים העומדים לסחורה, אינם
חשובים מוקצה כלל, ומותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל. ואוכלים שאינם ראויים
לאכילה, כמו שקדים מרים, ושעועית שאינה מבושלת, הרי הם מוקצים מחמת גופם. אבל קמח
מצה כיון שראוי לאוכלו עם תערובת סוכר, מותר לטלטלו בשבת. וקמח רגיל, וכן תפוחי
אדמה חיים שאינן ראויים לאוכלם כמות שהם, נכון להחמיר שלא לטלטלן בשבת. [ולענין
יום טוב ראה להלן דין מוקצה ביום טוב סעיף ב']. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שלט].
ל אתרוגי מצוה העומדים לסחורה, הם מוקצה
מחמת חסרון כיס. אולם אם אינו מקפיד מלהריח באתרוגים אלה, אין להם דין מוקצה בשבת
אף הסמוכה לחג. [ילקו"י שבת ב' עמו' שמב].
לא לולב, אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך
גופו או מקומו, שהרי אין עליו תורת כלי. [שם].
לב בערב פסח שחל בשבת, דין המצות שהם
מיוחדות לליל פסח בלבד, כמוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלם בשבת. אבל מצות
רגילות מותרות בטלטול בשבת. ומי שיש לו כמות גדולה של מצות שמורות, ואינו מקפיד
עליהם שלא ליתנם לילדים או לעופות וכדומה, מותר לטלטלם בשבת. [ילקו"י שבת כרך
ב עמוד שמב]
לג סכין [איזמל] של מילה, אף על פי שהוא
מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו, מכל מקום אם היתה
מילה בשבת, מותר לטלטלו לאחר המילה, ולהובילו לאיזה מקום שירצה, אפילו אין לו עוד
תינוק למולו בשבת, [ילקו"י שבת כרך ב עמוד שמג. ויש אומרים שהטעם לזה הוא
משום דמאחר שהסכין לא הוקצה בבין השמשות של כניסת השבת, הואיל ואשתרי אשתרי. ויש
שדחו טעם זה דבבין השמשות אי אפשר למול, וכתבו הטעם דשמא יבוא לפניו מצות מילה
נוספת. וראה עוד בשו"ת יביע אומר חלק ט' חאו"ח סימן לא].
לד סכין של שחיטה או של מילה, אם הוא תחוב
בנדן שלו עם עוד סכינים, והוא יקר יותר מכל הסכינים שבנדן, אין לטלטל הנדן בשבת.
ואם כל הסכינים ביחד יקרים יותר, נעשה הנדן בסיס לדבר המותר והאסור, ומותר לטלטלו.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרעב].
לה יש לפקפק במנהג מקצת גבאים שנותנים
לאורחים ולתיירים מעטפה מבויילת שמודפס עליה מען בית הכנסת כתזכורת שישלחו את
תרומותיהם, אלא יש לייעץ להם לכל הפחות ליתן מערב-שבת לתוך המעטפה נייר שמודפס
עליו הלכות או ביאורים בפרשת השבוע, או צורת המנורה עם מזמור למנצח בנגינות, ואגב
דברי הקדושה הללו יהיה מותר לטלטל גם את המעטפה. וכל זה במקומות שיש עירוב
והמתפללים סומכים עליו לטלטל. [ילקו"י שם עמ' שמו].
לו תמונות אף התלויות על קירות הבית לנוי,
וכן גובלנים, אינן מוקצה ומותר לטלטלן. ואף מותר להוציא תמונה התלויה על הקיר כדי
להראותה לאורח, וכדומה, ואחר כך לחזור ולתלותה בשבת על המסמר שבקיר, שאינם נחשבים
מוקצים מחמת חסרון כיס, מאחר שמלאכתם להיתר. ואף תמונות שיש כתב תחתיהן, אינן
אסורות בטלטול, אף על פי שאסור לקרוא הכתב שתחתיהן בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד שמו, ובמהדורת תשס"ד עמוד תרסב, ועמוד תרסה. שארית יוסף חלק ג' עמוד
תיד].
לז אחר המילה הנעשית בשבת, נותנים את
הערלה בעפר, ואם לא נתן מיד לאחר החיתוך, מותר לו לטלטל את הערלה בשבת כדי להניחה
בעפר בשבת. ויכין את העפר מערב שבת. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תרסג. ושבת כרך
ד' סימן שלא סעיף לב. שארית יוסף חלק ג' עמוד תלג].
לט תפלות המודפסות וקבועות במסגרת על קיר
בית הכנסת, כמו "מודים דרבנן""בריך שמיה", צורת המנורה,
וכדומה, אינם מוקצה ומותר לטלטלן בשבת. וכן מותר להחליף בשבת את השלט הקבוע בטבלא
שכתוב בה "משיב הרוח ומוריד הגשם", או "יעלה ויבא", או
"ספירת העומר", וכדומה. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד שמט]
סימן שח סעיף ו' - מוקצה מחמת גופו
מ מוקצה מחמת גופו הוא כל דבר שאינו כלי
ואינו ראוי למאכל אדם או בהמה, ולא ייחדוהו מערב שבת לשום תשמיש, כגון: אבנים,
אבקות אפייה שאינן ראויות למאכל כמות-שהן, בעלי חיים, כפתורים שלא היו מחוברים
בבגד בער"ש, מעות, עפר, עצים, צבע, קורות, וקנים.
מא מוקצה מחמת גופו אסור בטלטול אפילו
לצורך גופו או מקומו, וכל-שכן מן החמה לצל. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שנב].
מב מת הוי בכלל מוקצה מחמת גופו, ואסור
לטלטלו כשאין עליו בגדים. והמנהג כיום כשיש מת בשבת ל"ע, מורידים אותו על
הארץ אגב הבגדים שהוא לבוש בהם. ואם אין לו בגדים, או שהוא לבוש בבגדים שיקבר בהם,
[וכגון הרוג] נותנין עליו ככר או סכין וכל חפץ המיטלטל, ומורידים אותו לארץ אגב
אותו חפץ. ופורסין עליו סדין. [ילקו"י שבת ב' עמוד שנא בהערה].
מג אין להקל לטלטל מוקצה מחמת גופו אם
מניח על המוקצה ככר או תינוק, וכדומה, שלא התירו על ידי ככר או תינוק אלא במת
בלבד. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד שנב].
מד עיתונים חילוניים יש אומרים דהוו בכלל
מוקצה בשבת, ויש אומרים דכיון שראויים לניקוי החלונות, אין בהם משום מוקצה.
ומ"מ יזדרז לסלקם מביתו שלא יכשל לקרוא בהם. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד שנב
בהערה. ואף שכתבנו שם להחמיר, להמבואר כאן פעמים שיש להקל].
מה המפצח גרעיני חמניות ושקדים בשבת, שאין
קליפותיהם ראויות למאכל בהמה, מותר לו להוציא מפיו את הקליפות בידו, ואינו צריך
לזורקן מפיו. וכן האוכל מישמיש מותר לו להוציא בידו את הגרעין, ולהניחו במקומו, אף
אם לא נשאר על הגרעין מעט מהמישמיש או הזית. אבל אחר שהניחן מידו, אסור לטלטלן,
שקליפות ועצמות שאינן ראויות לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה, הרי הן מוקצים מחמת
גופן, ואסור לטלטלן בשבת. ואם נשאר על הגרעין מעט מהפרי, אפילו אם אין בדעתו לאכול
את הנשאר עליהם, מותר לטלטלם. וכשהגרעין עומד לאכילה, אינו מוקצה. [ילקו"י
שבת כרך ב עמוד שנג, ובמהדורת תשס"ד עמוד תרמא. ובשארית יוסף ח"ג עמ'
תיז, ובירחון קול תורה תמוז תשס"ג עמוד לט. ושם תשובה לדברי החולקים בזה]
מו קליפות של אגוזים או של ביצים, אסור
לטלטלן בשבת, וכן כל עצמות קשים ויבשים שאינן ראויות למאכל בהמה. וקליפות של
אגוזים ושל ביצים המונחות על המפה שעל השלחן, מותר לטלטלן אגב פירורי לחם וקליפות
רכות הראויות למאכל בהמה, אף אם אין בפירורי הלחם שיעור כזית. וכן מותר להסירן על
ידי סכין או מגב. וכל זה כשהוא לצורך השימוש באותו מקום. ואם הקליפות מפריעות לו
לישב שם ודמי בעיניו כגרף של רעי, מותר לטלטלם אפילו בידו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד שנה].
מז עצמות רכות שאינן ראויות למאכל אדם,
אבל ראויות לכלבים או לחתולים, מותר לטלטלן בשבת אף בידים. בין אם העצמות נתפרקו
מערב שבת, בין אם נתפרקו בשבת. ואף במקומות שאין רגילות ליתן עצמות לכלבים, מותר
לטלטלן, שהרי מצויים במקומותינו כלבים וחתולים. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד שנח].
ואף אם הכלבים מצויים בקצה העיר שאין דרך ללכת לשם ברגל, מותר לטלטלן בשבת. [ילקוט
יוסף שבת כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרסב].
מט מותר לקלוף הביצה בידים בשבת, אלא שצריך
לתת תחלה לתוך הצלחת של הקליפות פרוסת לחם או פרי, כדי שתהיה בסיס גם לדבר המותר,
ויוכל לטלטלה, שאם לא יעשה כן, נמצא שהוא מבטל כלי מהיכנו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
מהדורת תשס"ד עמוד תרעג].
נ קליפות הראויות למאכל בהמה המצויה
באותה עיר, כגון קליפות של תפוז, קליפות של גרעיני דלעת [שאינן קלויין], מותרים
בטלטול, אף אם השליכם לרחוב בשבת.
נא בשר חי בין תפל בין מליח, בין בשר בהמה
בין בשר עוף או יונה, מותר לטלטלו בשבת, מפני שהוא ראוי לאכילת אדם, שיש בני אדם
שכוססים בשר חי טחון [עם מעט מלח]. ואפילו בשר קפוא שהיה מונח בתא ההקפאה, מותר
לטלטלו, מפני שראוי להפשירו ולאכול ממנו. ואף שיש אומרים שבזמן הזה יש לאסור בשר
חי בטלטול, כי אין מצויים בינינו בני אדם שכוססים בשר חי, מכל מקום העיקר להקל
בזה, אחר דסוף סוף ראוי הוא לאכילה. וגם האשכנזים יכולים להקל בזה במקום דחק.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שנט].
נב מי שמלח את הבשר בערב שבת ושכח להדיחו
מהמלח שעליו, מותר להניחו בכיור ולהדיחו ממלחו. וטוב שיעשה כן על ידי הערמה,
דהיינו שיניח הבשר בכיור, ויטול עליו את ידיו. כדי שלא יהיה מכין משבת לחול.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שנט].
נג לפיכך מי ששכח להכניס את הבשר לתוך
הפריזר מערב-שבת, ויש חשש שהבשר יתקלקל, מותר לטלטלו ולהכניסו לפריזר בשבת. ואף
בבשר קפוא הדין כן. [ובלבד שנותרו לפחות כמה רגעים עד צאת השבת שיהיה ראוי להפשיר
את חלקו במים פושרים]. [שם עמ' שסא].
נד אם המקפיא או המקרר הפסיקו לעבוד באמצע
השבת, ויש שם בשר שלא נתבשל, וחושש שהבשר יפשיר ויתקלקל, מותר לטלטלו משם ולהעבירו
למקרר אחר או של השכנים. וגם אין בזה איסור הכנה בשבת. אך דגים שאינם מבושלים אין
להעבירם למקרר אחר. [ילקוט יוסף שבת ב' עמ' שסב, ותרנח. שוב יצא לאור יביע אומר
ח"ז, ושם סי' לט אות ב' העלה כדברינו].
נה הרוצה ליקח דבר-מה מהמקפיא, והבשר
הקפוא מעכב בעדו, מותר לו לטלטל את הבשר כדי להוציא מהמקפיא את מה שנחוץ לו.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שסב].
נו חול הרי הוא מוקצה, ואסור לטלטלו בידים
בשבת. וחול שייעדו אותו למשחק, כגון חול-ים הנמצא בארגז-משחקים, מותר לקטנים
לטלטלו. [ילקו"י שבת ב' עמוד שסג].
נז קטן המשחק בשבת בעפר הנמצא בתוך ארגז
חול, והוא עפר תיחוח כל כך שכאשר נוטל מהעפר חוזר העפר מאליו ומכסה את הגומא, מותר
ליתן לו לשחק שם. וכל שכן אם נוטל מהעפר בשוה ואינו עושה גומא. אבל אם הוא חופר
גומא, או בונה בעפר צורות שונות, אם הוא קטן שאינו בר הבנה כלל, אין צריך להפרישו.
אבל אם הוא קטן בר הבנה, צריך האב להפרישו. ויש אומרים שכל החיוב להפרישו הוא על
האב, אבל אין האם חייבת להפריש את בנה העובר על איסורים, אלא אם כן האב נפטר.
[ילקוט יוסף שבת ב' עמוד שסג].
נח כלי שנשבר בשבת, אם אין שברי הכלי
ראויים לשום שימוש, אסור לטלטלם בשבת. וכן נעל שנפל ממנה העקב או הסוליה, ואין
אפשרות להשתמש בנעל אף באופן עראי, הרי היא מוקצה, ואסור לטלטלה בשבת. וכן כסא
שנשמטה ממנו רגל, אסור לטלטלו בשבת. אך מותר לסלק את שברי הכלים לצדדין על ידי
מטאטא, וכדומה. [ואם השברים מזיקין ראה בסעיף הבא]. ואם השבר ראוי להשתמש בו לאיזה
תשמיש, מעיקר הדין מותר לטלטלו בשבת, שאף שלא ייחד את השברים מערב שבת, לא פקע
מיניה שם כלי שהיה עליו מבעוד יום. ויש מי שאומר שבזמן הזה שאין דרך להשתמש בשברי
כלים, אין לטלטל את השבר בידים בשבת, ונכון לחוש לדבריו. [ילקו"י שבת כרך ב'
עמוד שסז].
נט כלי זכוכית שנפל ונשבר, מותר לסלק בשבת
בידים את השברים לצדדים או ליקחם לפח-האשפה, כדי שלא יוזקו מהם. אבל כלי שמלאכתו
להיתר שנשבר ואינו ראוי לכלום, ואינו מזיק, אסור לטלטלו לצורך גופו או מקומו, אלא
יוכל לסלקו לצדדין על ידי מטאטא. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שע].
ס ידית דלת שיצאה ממקומה, אסור להחזירה
בשבת מחשש לאיסור בונה. ולכן אסור לטלטל ידית זו משום מוקצה. אך ידית העומדת
להכניסה ולהוציאה בדלת בכדי לפתוח ולסגור את הדלת, דינה כדין מפתח, ומותר להשתמש
בה בשבת ולטלטלה. [ילקו"י שם עמ' שע]
סא כיסוי של צינור ניקוז שבקרקע הבית,
[העוברים בתוכו מי השטיפה]. וכן כיסוי של בורות שבחצרות הבתים, אם יש לכיסוי ידית
[בית אחיזה] מותר להסירה ולפתוח את הבור בשבת, ואין לחוש בזה לא לאיסור מוקצה, ולא
לאיסור סותר. ואף בבורות שאין רגילות לפותחן בכל ימות השנה, אם יש להם ידית מותר
לפותחן בשבת ולטלטל את הכיסוי. וכן אם חקוק במכסה צורה מיוחדת כדי לאוחזה בה, דמי
לבית אחיזה ושרי. ואם אין בכיסוי בית אחיזה אסור לטלטל את הכיסוי בשבת, שיש לו דין
מוקצה. [דכשאין לו בית אחיזה ופותחו בשבת יש בו איסור בונה וסותר] והוא הדין ביום
טוב. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד שע]
סב בור הפתוח ברשות הרבים ויש חשש סכנה
שיפלו לתוכו, מותר לכסותו גם אם אין למכסה בית אחיזה, ואם אפשר יכסה רק את חלקו
ויניח שם סימנים כדי שהאנשים לא יפלו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שעב].
סג יש אומרים שמותר לטלטל בשבת גט, מפני
שאפשר ללמוד ממנו הלכות הגט וסדר כתיבתו, ויש חולקים. והעיקר לדידן כסברא אחרונה,
ובפרט קודם נתינת הגט לאשה. [אלא אם כן בשכיב מרע]. ולדעת הרמ"א יש להקל בזה
בכל אופן. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד שעג, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תרלט.
ושאר"י ח"ג סי' שח עמוד תיד, ודלא כמ"ש בזה בחמדת אברהם]
סה מי ששכח מעות או צ'יקים בכיסי בגדיו,
ורוצה ללבוש את הבגד בשבת, צריך לנער את המעות מהכיסים קודם שילבשנו. ואף-על-פי
שיש כיסים שבהם מותר לצאת עם מעות וכדומה, [במקום שיש בהם עירוב], מכל מקום מאחר
שדרכו של אדם להכניס ידיו לכיסי בגדיו, נכון שבכל סוגי הכיסים יסיר את המעות על
ידי ניעור הבגד קודם לבישת הבגד. שהרי אין להכניס ידיו לכיס בגדו כשיש בו מעות.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד שעה].
סו מפתח דלת של בית, אינו מוקצה. ודינו
ככלי שמלאכתו להיתר שמותר לטלטלו אף מן החמה לצל. אבל אין לטלטלו שלא לצורך כלל,
ככל כלי שמלאכתו להיתר. [ילקו"י שם שעז].
סז צרור מפתחות או שרשרת שתלו שם מטבע
לנוי, [על ידי שנקבו במטבע], מותר לטלטלן בשבת. אבל אסימון הנמצא בתוך טבעת שיש בה
מפתחות וכדו', לכתחלה טוב להסירו מערב-שבת מהצרור. אך בדיעבד ששכח להסירה
מערב-שבת, רשאי לטלטל את צרור המפתחות גם כשיש בו אסימון. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד שעז].
סח מטבע שייחדו אותו לקמיע, אף אם לא נבדק
אם הועיל או לא, מותר לטלטלו בשבת, ואין בו איסור מוקצה. ולענין לצאת עם הקמיע
לרשות הרבים דרך מלבוש, כל שהוא קמיע מן המומחה, בין איתמחי גברא, בין איתמחי
קמיעא, בין קמיע של כתב, בין קמיע של עשבים, מותר אף לחולה שאין בו סכנה. ואפילו
אם עדיין לא אחזו החולי אלא שתולהו עליו מפני שמתיירא פן יחלה, מותר. [ילקוט יוסף
שבת כרך ב' עמוד שעח בהערה].
סט כל בעלי חיים הרי הם מוקצים בשבת,
ואסור לטלטלם. ואף כלוב שיש בו עופות המצפצפים [כצפור או תוכי] העשוי לנוי, אסור
בטלטול. ואפילו עוף קטן הראוי ליתנו לידי תינוק בוכה לשחק בו, אסור לטלטלו.
ומכל-מקום אם החמה זורחת עליהם ויש בזה צער בעלי חיים, מותר לטלטלם למקום מוצל.
וכל זה דוקא בבעלי חיים העומדים לנוי. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד שעח. שו"ת
יביע אומר ח"ה חאו"ח סימן כו].
ע אם עלו אפרוחים על הסל שבבית ושהו שם
כל משך זמן בין השמשות, או אפילו בסוף זמן בין השמשות, וירדו ממנו אחר כך, אסור
לטלטל את הסל, שנעשה בסיס לדבר האסור, ונחשב כמוקצה לכל היום כולו. ואפילו אם לא
היו האפרוחים על הסל בזמן בין השמשות, ועלו עליו בשבת, אסור לטלטל את הסל בעודם
עליו, והוא הדין לכל בעלי חיים. [הליכות עולם חלק ג' עמוד ריג].
עא מותר ליתן אוכל לפני בעלי חיים שלו,
ואם יש צורך מותר אף להאכילם בידיו, גם אם נוגע בהם, ובלבד שלא יטלטלם. ולכן מותר
לפתוח את פי הבהמה, אם אינה יכולה לאכול לבדה מחמת חולי, דטלטול מקצת מוקצה דומה
לטלטול מן הצד דשרינן לצורך השבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שעח. ובעצם הדבר אם
מותר לגדל ציפורי נוי טמאים, ראה בילקוט יוסף שם הערה עמוד שפ].
עב צנצנת זכוכית [אקווריום] שיש בה דגי
נוי, יש להחמיר שלא לטלטלה בשבת משום מוקצה, ולא אמרינן שכיון שנועדה לנוי ולשעשוע
יהא מותר לטלטלה. [ובפרט שיש לחוש פן יוציאם מהמים ויתחייב משום נטילת נשמה]. ואף
ביום-טוב יש להחמיר בטלטולה. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שפ].
עג אם דג מת בתוך האקווריום, מותר להוציאו
משם בשבת בכפית, כדי שלא לגרום שגם הדגים האחרים ימותו, באופן שאין לחוש לאיסור
בורר. [ילקו"י שבת ב' עמוד שפא בהערה].
עד אסור להוסיף בשבת מים לתוך האקווריום,
משום שהוא מבטל את המים משימושם לכל הצרכים. אבל במקום צער בעלי חיים, כשיש חשש
שהדגים ימותו אם לא יוסיפו שם מים, מותר להוסיף מים לאקווריום בשבת וביום טוב.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד שפב].
עה פרעוש שעל בשרו ועוקצו, מותר לסלקו מעל
בשרו, דמשום צער העקיצה לא גזרו חכמים. [אבל יעשה כן בזהירות שלא להורגו בידים].
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד שפג].
עו כלבים קטנים אף שהם מיוחדים להשתעשע
בהם, אין לטלטלם בשבת וביום-טוב. ואף אפרוח חי חשיב מוקצה, אף שהקטנים משחקים בו.
אולם מותר לגעת בנגיעה בעלמא בבעלי חיים בשבת, בלי לטלטלם, כמו שמותר לגעת בכל
מוקצה. [ילקו"י שבת ב עמוד שפג].
עז עיור הרגיל ללכת עם כלב הנחיה, מותר לו
לצאת בשבת עם הכלב, ולאחוז בשרשרת התלויה בצוארו, כיון שאינו מגביהו. [ילקוט יוסף
שבת כרך ב' עמוד שפד].
עח במקום שהבעל חי שבבית מקפץ על הכלים,
וחושש שהכלים ישברו, ואולי ינפצם ויגרמו לפציעת הבעל חי, יש להפריחם מעל הכלים,
ולא לטלטלם בידו. [ילקו"י שבת ב עמ' שפה בהערה].
עט אם נזדמן חתול עומד על הכסא בחצר במקום
שצריך לישב שם, ואינו הולך על ידי גערה, אסור לטלטלו ולהשליכו בידים, כדין מוקצה
מחמת גופו שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו. אבל לדחוף את החתול ברגליו או
בזרועו, לפי הנראה יש להקל בזה, דהוי טלטול כלאחר יד שמותר אפילו במוקצה מחמת
גופו. וכן אם תרנגולת או שאר חיה ועוף טהורים עומדים על השלחן, או במקום שצריך
לישב, ואינם הולכים על ידי גערה, מותר לטלטלם כלאחר יד. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד שפה].
פ אם נמצאו נמלים או זבובים על השלחן או
על הכסא, אסור לגרשם ביד ממש, דהם בכלל בעלי חיים שאסורים בטלטול, ולא התירו אלא
בפרעוש שעל בשרו ועוקצו. ולכן יוכל לגרשם על ידי ניפוח בפיו או הפרחתם ביד. ופעמים
שיהיה דינם כגרף של רעי. [ילקו"י שבת ב עמוד שפו].
פא אם נמלים או יתושים נפלו לתוך התבשיל,
מותר להוציאם מהתבשיל עם מעט משקה, שכל כי האי גוונא שהוא לצורך אכילה לא גזרו
חכמים דין מוקצה. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד שפו]
פב המגדל כלב בביתו [על פי היתר מחכם,
כגון יישוב ספר], וצריך לצאת עמו לטיול יומי ברחוב, מותר לאחוז בחבל הקשור לצוואר
הכלב, ולא חשיב טלטול מוקצה, אך לא יגביהו בידים ממש. וברשות הרבים במקום שאין
עירוב יזהר שלא תצא הרצועה מתחת ידו טפח כמבואר בשלחן ערוך (סימן שב סט"ז).
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד שפה בהערה].
פג נכה המרותק לכסא גלגלים וקנה קוף מאומן
העושה בשבילו את כל צרכיו, וברח בשבת או ביום-טוב, ויש בזה צער גדול לנכה, ואף ספק
פיקוח נפש, [מלבד ההפסד הגדול שבדבר], מותר לתת בפני הקוף סלק מתוק, או שאר דברים
החביבים עליו, כדי שיקרב אליהם, ואז יוכלו להחזירו לבעליו. ואף-על-פי שאסור לגעת
בבעלי חיים מפני שהן מוקצים בשבת, מכל מקום בכהאי גוונא יש להקל. [ילקו"י שבת
ב' עמוד שפו בהערה].
פד לספרדים ההולכים כדעת מרן הש"ע
אסור לגדולים לשחק בכדור בשבת וביום-טוב, ואסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו.
והדין כן אף בכדור שעשאוהו מתחלה לשם משחק. ומכל מקום מותר להרשות לקטן [אפילו
שהגיע לחינוך] לשחק במשחקים ובכדור בשבת, כי שמא מרן לא דיבר על הכדור בזמן הזה
שיש לנו בתי חרושת למשחקים. [ילקו"י דיני חינוך קטן עמוד קצה. ילקו"י
שבת ב' עמוד שפז. ואף שנותן את המשחק בידים, ולכאורה עובר על איסור מוקצה לדעת
מרן, מ"מ חזי לאיצטרופי סברת הרמ"א, וגם סברת האומרים שבזה"ז שיש
בתי חרושת מיוחדים למשחקים, גם לדעת מרן אין דינם כמוקצה, ולכן יש להקל בנידון
דידן. ומה שכתבנו שם לצרף שיטת הרשב"א והר"ן הוא לרווחא דמילתא. ובזה
אתי שפיר מה שלוקח המשחק בידו ליתנו לקטן. ודו"ק. וראה בסעיף הבא].
פה שאר משחקים, כגון אבני פלא ולגו, או
בובה ומכוניות קטנות, גם כן אסורים בטלטול לגדול, לדידן שקיבלנו הוראות מרן, ומכל
מקום מותר להרשות לבניו הקטנים שלא הגיעו למצוות לשחק בשבת באבני פלא ובלגו
שמחברים אותן זו בזו ועושים צורת בנין או מגדל, וחוזרים ומפרקים אותן בשבת. וכן
מותר לגדול לתת לקטן לשחק בצעצועים המיוחדים לקטנים ואין בהם משום מוקצה.
[ילקו"י דיני חינוך קטן עמוד קצה, ובילקו"י שבת ב' עמוד שצא, ועמוד
תרלו. ועיין בשארית יוסף ח"ג עמ' תיא, ובהליכות עולם ח"ד עמ' רמ]. וכלי
משחק של קטנים שמשמיעים קול בהליכתם, אבל אינו קול שיר, אפשר להניח לקטן לשחק בו,
מבלי שגדול יסייע לו במשחקו. ומותר גם למתוח הקפיץ של משחק ילדים, כגון רכבת
ואוטו. ואין לדמותו לשעון שאסור לעורכו, שהשעון שפסק מהילוכו בטל מלהיות כלי,
והעורכו מתקנו, מה שאין כן כלי משחק של תינוקות, שהילדים משחקים בו גם כשאינו
ערוך. ואמנם משחק הפועל על ידי בטרייה, אין לגדול לטלטלו בשבת. [הליכות עולם חלק
ד' עמוד רמ].
פו צעצועים שנתפזרו בחדר, מותר לגדולים
לאוספם במטאטא לארגז הצעצועים, ואין בזה לא משום מוקצה, ולא משום מעמר. והמיקל
לאוספם ביד יש לו על מה לסמוך, שיש אומרים שבצעצועים שבזמנינו הנעשים בבתי חרושת
אין בהם דין מוקצה. [ילקו"י שם עמ' שצא].
פז כפתור חדש שלא היה בבגד הרי הוא מוקצה.
וכפתור שנפל מהבגד, בין נפל בשבת בין נפל קודם השבת, אין לו דין מוקצה, ומותר
לטלטלו כדי להצניעו, [שכיון שהיה מחובר במעיל חל עליו תורת כלי, ותו לא פקע מעליו
תורת כלי גם אחר שנפל ממנו]. והמחמיר תבא עליו ברכה. וכן שרשרת חרוזים שנקרעה בשבת
והחרוזים נתפזרו בפינות הבית, מותר ללקטן. אך לא יכניס לתוך חוט, וראה להלן בדין
מעמר, בסימן שלה. [שם שצד].
פח מותר לטלטל פח-אשפה בשבת, כדי לשפוך את
האשפה לחוץ. ומותר אף להחזיר את הפח לבית אחר שהוריק ממנו את האשפה, ואף אם אינו
צריך לו ועושה כן מחשש שהפח יגנב. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד שצז].
פט כלי שהתינוקות עושים בו את צרכיהם, אם
יש בו לכלוך מותר לטלטלו למקום אחר, אף אם הכלי עשוי מחרס. ואם אין בו לכלוך, אם
אינו עשוי מחרס, אינו מוקצה. [ילקו"י שם עמו' שצח].
צ מותר לשפוך את האשפה שהצטברה בתוך
המשולש שבתוך הכיור, ואין בזה לא משום מוקצה ולא משום בורר. [ילקו"י שבת כרך
ב' עמוד שצח].
צא אם יש לכלוך על המסננת שבכיור, ומפני
כך אין המים זורמים דרך נקב הכיור, מותר לנקותה ביד בשבת, אף שמטלטל בידו את
הלכלוך [שהוא מוקצה] בשבת. וגם אין לחוש בזה משום מתקן מנא. [ילקו"י שבת כרך
ב' עמוד שצח בהערה, ובעמוד תקכד].
צב מותר ליתן בשבת קליפות של אגוזים לתוך
המשולש שבכיור, אף כשהוא ריקן, ואין צריך ליתן לתוכו קליפות הראויות למאכל בהמה.
שמאחר וכלי זה מיועד לפסולת, לא שייך לאסור בו משום מבטל כלי מהיכנו. [ילקו"י
שבת ב עמ' תפ. ובמילואים בסוף שבת ב עמ' תרב]
צג אסור להניח אבן בסמוך לדלת כדי שלא
תזוז אנה ואנה ותשמיע רעש, אלא-אם כן מייחדה מערב- שבת לצורך זה. ודי ליחדה לשבת
אחת, באופן שהדרך להשתמש באבן זו למטרה זו. ואף אם לא יחדה לכך, מותר להזיזה
ברגלו. והוא הדין אם רוצה לפצוע באבן אגוזים בשבת, דסגי ביחוד לשבת אחת. אבל דבר
שאין דרכו בכך, כגון שרוצה לפתוח הברז באבן, או להניחה על גבי דפים שלא יתפזרו
ברוח, צריך שייחדו לכך לעולם. ואם השתמש פעם אחת [בימי חול] באבן לצורך פציעת
האגוזים וכדומה, שוב אין צריך ליחד אבן זו לצורך פציעת אגוזים. [שם עמ' שצח].
צד אם לא ייחד את האבן מערב שבת לצורך
הנ"ל, לא מועיל לייחדה בשבת עצמה. ויש אומרים שכל שלא דחאו בידים מועיל יחוד
גם בשבת עצמה. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד ת בהערה]
סימן שח סעיף ג' - מוקצה בכלי שמלאכתו
לאיסור
צה כלי שמלאכתו לאיסור הוא דבר שהרגילות
להשתמש בו למלאכות האסורות בשבת. ומותר לטלטלו רק לצורך גופו או מקומו, כדלהלן.
ואף אם עדיין לא השתמשו בכלי מעולם למלאכת האיסור שבו, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור,
כל שידוע וניכר שעיקר עשייתו למלאכת איסור. אבל אם הוא כלי הראוי גם לשימוש של
היתר, וגם לשימוש של איסור, כגון, ארנק של נשים שהן רגילות ליתן בו גם ממחטות
וכיו"ב, ופעמים שנותנים בו גם מעות ודברים האסורים בטלטול, וכל כיוצא בזה, אין
לזה דין מוקצה. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תא].
צו כלי שרוב פעמים משתמשים בו לאיסור,
ומיעוט פעמים משתמשים בכלי זה להיתר, כגון קדרה ריקנית והכיסוי שלה שרוב פעמים
משתמשים בה לבישול, ופעמים מניחים בתוכה התבשיל ונותנים אותה במקרר, יש אומרים
שאינו נחשב כמוקצה מחמת שמלאכתו לאיסור, ומותר לטלטלו בשבת אפילו מן החמה לצל.
והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך, אחר שכן הוא מעיקר הדין. [ילקו"י שבת ב'
מהדו' תשס"ד עמו' תרסה. ואף שבמהדו"ק כתבנו (בעמוד תב) שהולכים אחר
הרוב, ואם רוב תשמישו לאיסור יש להחמיר, הנה בהליכות עולם ח"ג עמוד קצד,
וקצט, כתב שהמיקל יש לו ע"מ לסמוך. אבל קדרה גדולה של ישיבות ובתי מלון וכדו'
שאין משאירים בתוכה אוכל למשמרת במקרר, מסתבר דהויא מוקצה]
צז ואלו הן מקצת דברים הנחשבים כמוקצה
מחמת שמלאכתן לאיסור: כיריים של גז, מברשת צביעה, מחבת ריקנית, מחדד, מחט, מחק,
מטריה, מנורת חשמל או נפט, מסמר, מספריים, משור, נייר זכוכית, נייר קופי, נשק,
סיכות, סרגל, עט, פטיש, צבת, קערה שייחד אותה להדליק בה נר שמן, אף שלא הדליקו בה
את הנר בשבת זו, שופר, שפוד, תנור אפיה [אם אין רגילים לאחסן בו דברי מאכל],
תפילין, וכיוצא בהם. [ילקו"י שבת ב' עמוד תג].
צח מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך
גופו או לצורך מקומו אף בידים. וכגון, אם צריך לפטיש לפצח בו אגוזים, או שצריך
לגפרור כדי לחצוץ בו את שיניו, [ויזהר שלא יקטמנו ויעשה ממנו כלי בשבת, וגם יזהר
שלא יוציא דם], וכדומה. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תיא].
צט וכן קורנס של נפחים מותר לטלטלו לפצוע
בו אגוזים. וכן קרדום לחתוך בו דבילה, או לצורך מקומו, דהיינו שצריך להשתמש במקום
שהכלי מונח שם, "ומותר לו ליטלו משם ולהניחו באיזה מקום שירצה". אבל
מחמה לצל, דהיינו שאינו צריך לטלטלו אלא מפני שהוא ירא שמא יתקלקל בשמש, או שירא
שמא ישבר או יגנב, אסור לטלטלו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמו' תט, ובמהדורת
תשס"ד עמוד תרסב].
ק גפרור שכבר הדליקו בו [שרוף], אין
לטלטלו אף לצורך זה, דחשיב כמוקצה מחמת גופו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תט].
קא גפרורים שעדיין לא נשתמשו בהם, יש אומרים
דחשיבי ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלם לצורך גופם או מקומם, שהרי הם עומדים
להדלקה. ולכן מותר לטלטל גפרורים אלה כדי לחצוץ בהם שינים בזהירות, דחשיב כטלטול
לצורך גופו. ויש אומרים דגפרורים אלה נחשבים כמוקצה מחמת גופו, שדינם כדין עצים
המיועדים להסקה, וממילא אסור לחצוץ בהם את השיניים. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד
תג בהערה].
קב יש אומרים שספר טלפונים הוא מוקצה
בשבת, מאחר ועיקר תשמישו לפעולת איסור שהיא הטלפון. ויש חולקים ומתירים לעיין בספר
לראות כתובת של אדם מסויים.
קג יש אומרים שכל דבר שאין לו שימוש אלא
למלאכת איסור, כגון נר שעוה, חשיב כמוקצה מחמת גופו, ולא כמוקצה מחמת שמלאכתו
לאיסור. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תו]
קד יש אומרים שדבר שאינו אסור בשבת מעיקר
הדין אלא מצד חומרא, מותר לטלטלו בשבת, ואינו נחשב כמוקצה מחמת שמלאכתו לאיסור.
ולדבריהם מותר לטלטל אופניים בשבת, שהרי יש אומרים שאין האיסור לנסוע באופניים
בשבת אלא מצד חומרא. ויש מחמירים בזה. אולם מטריה אינה בכלל זה, שהאיסור לפתוח
מטריה בשבת אינו מצד חומרא, אלא מהדין. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' שם].
קה קדרה ריקנית המיועדת אך ורק לבישול,
ולא היה בה תבשיל מערב שבת, וכן מחבת ריקה, דינם כמוקצה מחמת שמלאכתו לאיסור, ואם
רוצה לטלטלם כדי להניח בהם תבשיל, נחשב כטלטול לצורך גופו. וקדרה שרגילים לבשל בה,
ולפעמים מניחים בה פירות ושאר תשמיש של היתר, יש אומרים שגם כן נקראת כלי שמלאכתו
לאיסור, ואסור לטלטלה כי אם לצורך גופה או מקומה, ולא מחמה לצל, שיש ללכת תמיד אחר
רוב תשמישו של הכלי. ויש חולקים ומתירים לטלטלה אפילו מחמה לצל, שנקראת מלאכתה
לאיסור ולהיתר. והמיקל בזה יש לו על מה שיסמוך. ובספר גדולות אלישע (סי' שח
ס"ק יט] העיד, שבעיר בגדאד נוהגים היתר לטלטל הקדרות בשבת אפילו מחמה לצל, וכתב
שיש להם על מה שיסמוכו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרסה].
קו קדרה המיועדת אך ורק לבישול, והיה בה
מאכל בבין השמשות, והוריקו ממנה את התבשיל, יש מתירים לטלטלה בשבת אף שלא לצורך
גופה או מקומה. ויש חולקים, וכן עיקר. [ילקו"י שבת ב' עמוד תז בהערה].
קז קדרה שיש בתוכה ככר לחם וכדומה, וכן
מדוכה שיש בתוכה דברי מאכל, מותר לטלטלם בשבת אף מן החמה לצל. והוא הדין בשאר כלים
שמלאכתם לאיסור, שמותר לטלטלן אפילו מחמה לצל, על ידי שיתן לתוכו איזה דבר המותר
בטלטול. וכל שכן אם הוא דבר המיוחד לכלי, כגון תבשיל המונח בקדרה וכיו"ב, שאז
מותר לטלטל הכלי שמלאכתו לאיסור על ידו לכל הדעות. ואין הבדל בזה אם הכלי מיוחד
לזה או אם אינו מיוחד לזה. וכל שכן אם האוכל היה מונח בכלי מערב שבת. אבל במוקצה
מחמת גופו אין לטלטלו על ידי ככר או תינוק. [ילקו"י שבת ב עמוד תו, ובמהדורת
תשס"ד גם בעמוד תרסה. הליכות עולם ח"ג עמוד ר']
קח אסור לטלטל נר שהיה דולק בבין השמשות
של ערב שבת על ידי ככר או תינוק, אפילו הונח מערב שבת, שלא התירו בזה אלא במת.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תז]
קט יש ח' אופנים שבהם מותר לטלטל מוקצה
מחמת שמלאכתו לאיסור, אף מן החמה לצל, או כדי להצילו מגניבה, ואלו הם: כשנטל כבר
את הכלי שמלאכתו לאיסור, שמותר להוליכו לאיזה מקום שירצה. ב. טלטול על ידי הערמה,
לחשוב להשתמש בכלי או במקומו. ג. טלטול בגופו וכלאחר יד. ד. טלטול מן הצד. ה.
טלטול על ידי ניפוח בפיו. ו. נתינת דבר היתר עליו ולטלטלו אגב ההיתר, דבזה שרינן
מלבד במוקצה מחמת גופו. ז. טלטול על ידי גוי מהחמה לצל. ח. אם נצרך לכלי להשתמש
בגופו בו ביום, וחושש שיפסד בחמה או בגשם, שמותר לטלטלו מחמה לצל כדי שלא ייפסד או
ייגנב, דגם זה מיקרי לצורך גופו, אחר שרוצה להשתמש בו אחר כך בשבת. [ילקו"י
שבת כרך ב עמוד תיא בהערה].
קי במקום הפסד גדול, או כשצריך לדבר הרבה,
מותר לומר לגוי לטלטל כל מוקצה. ויש מקילים לומר לגוי לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור גם
כשאינו צריך לדבר הרבה, כל שהישראל יכול לטלטלו לצורך גופו, או כשיכול לטלטלו על
ידי טלטול מן הצד וכדומה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. [ולגבי שריפה ראה בילקוט יוסף
סוף שבת כרך ד' במהדורת תשס"ד].
קיא מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור על ידי
הערמה, וכגון, שיפצח בפטיש אגוז, או שישב במקומו, אף שבעצם עיקר כוונתו לצורך הכלי
להעבירו מן החמה לצל, או שלא ייגנב. וכן במקום צורך מותר לטלטלו ברגלו.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תיב].
קיב מה שהתירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור
לצורך גופו או מקומו הוא דוקא כשאין לו כלי היתר להשתמש בו, אבל אם יש לו כלי היתר
להשתמש בו, אסור. ויש חולקים. והעיקר כסברא אחרונה. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד
תיג]
קיג אם צריך לישב במקום שהפטיש נמצא, אפילו
אם יש לו מקום אחר לשבת בו, מותר לטלטל את המוקצה בשבת, דסוף סוף מטלטל את המוקצה
לצורך מקומו.
קיד כלי שמלאכתו לאיסור המונח על שלחן,
וצריך לפרוס שם מפה, ויש לו אפשרות לפרוס את המפה בשלחן אחר בלי שיצטרך לטלטל את
המוקצה, אף על פי כן מותר לו לטלטל את המוקצה, דסוף סוף מטלטל לצורך מקומו.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תטז]
קטו אולם אם רוצה לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור
רק מפני שצריך לסדר את הבית לפני האורחים, ואינו צריך לאותו מקום שהמוקצה שם, אסור
לו לטלטל בשל כך את המוקצה, אלא יטלטלנו שלא כדרכו, במרפקו. ובמקום צורך אפשר להקל
גם ברגלו. והמיקל לטלטלו כדרכו יש לו על-מה שיסמוך. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד
תטו]
קטז מי ששכח שהיום שבת, או שכח שחפץ זה
מוקצה, ועבר ונטל המוקצה לידיו, בין מוקצה מחמת חסרון כיס, בין מוקצה מחמת גופו,
ובין מוקצה בכלי שמלאכתו לאיסור, כל זמן שהמוקצה בידו מותר לו להמשיך ולהחזיק
במוקצה ולהניחו בכל מקום שירצה, ואינו צריך לסלקו מיד תיכף עם גמר השימוש בו, או
מיד אחר שפינהו ממקומו. ויש אומרים שדין זה לא נאמר אלא בכלי שמלאכתו לאיסור. וטוב
להחמיר כסברתם, אך המיקל בכל סוגי המוקצה יש לו על מי שיסמוך. [ילקו"י שבת ב
עמוד תטז. שו"ת יביע אומר ח"י סימן לא].
קיז מוקצה ששכח ונטלו בידו בשבת, מעיקר
הדין רשאי אף להעבירו מיד ליד, אך נכון להחמיר בזה שלא להעבירו מיד ליד.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תכא. יביע אומר ח"ט סי' לא סק"ב].
קיח מחט או סיכה שמלאכתה לאיסור שעומדת
לתפור בה אף שנתבאר שדינה ככלי שמלאכתו לאיסור, ואין לטלטלה שלא לצורך גופו
ומקומו, מכל מקום מותר לטלטל המחט בשבת כדי לחבר את קרעי הבגד, או כדי ליטול בה את
הקוץ שנכנס בבשרו. ומותר להוציא בה את הקוץ אפילו אם יצא דם, שכיון שאינו צריך לדם
הוה ליה מלאכה שאין צריך לגופה, ומשום צער לא גזרו עליו חכמים. ומכל מקום לכתחלה
יזהר שלא יוציא דם, ואם נזהר ולא עלתה בידו אין בכך כלום, שאין זו מלאכת מחשבת.
ואף על פי שהוא פסיק רישיה, מכל מקום פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן מותר.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תכב].
קיט אולר שיש בו חלקים שונים, וביניהם
מספרים, פצירה לצפורניים, וסכין, מותר להשתמש בסכין שבו בשבת, ובלבד שלא יפתח את
החלקים האסורים בשימוש בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמ' תכב].
קכ מאוורר המחובר לחשמל, ומופעל מערב שבת,
מותר להזיזו ולהפנותו מצד אחד לצד אחר, כדין כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו
לצורך גופו או מקומו. [ויש אומרים דחשיב ככלי שמלאכתו להיתר]. ואף על פי שהמאוורר
פועל על ידי חשמל, מכל מקום אין בו משום איסור מוקצה. ובלבד שיהיה חוט ארוך ומחובר
לחשמל היטב, כדי שהחוט לא יתנתק מהשקע. ונכון להניח פתק מערב שבת במקום הכפתורים,
ולכתוב עליו "שבת", כדי שלא ישכח ויבא להגביה או להנמיך את זרם המאוורר.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תכג].
קכא אין לטלטל מנורת חשמל, או תנור חימום,
בעודם דולקים, אף לצורך גופו או מקומו, [וכגון, לצורך קריאה לאור החשמל], דחשיב
כבסיס לדבר האסור. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תכד].
קכב מותר לטלטל מכשיר שמיעה בשבת, המכוון
מערב שבת. וכן מכשיר שמיעה המורכב על-ידיות המשקפיים, מותר לכבד שמיעה להרכיב
המשקפיים בשבת כדי לשמוע, ובלבד שיפעיל את המכשיר מערב שבת. ואסור להחליף את
הסוללה בשבת. ומותר לטלטל בשבת מכונת שמיעה, להסירה בעת שהולך לישון, ולחזור
ולהשתמש בה אחרי קומו משנתו, כשהיא פתוחה מערב שבת ופועלת כהוגן. [ילקו"י שם
עמ' תרנה. הליכות עולם ח"ג פרשת מקץ].
קכג ראוי להחמיר ברדייאטור [הסקה ניידת]
שלא להזיזה בשבת בידיו ממקום למקום. אלא יעשה כן ברגליו, באופן אין לחוש שחוט
החשמל יינתק. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תכו].
קכד דוד חשמלי [מיחם] המופעל מערב-שבת
ומשתמשים בו לשתיית מים חמים, יש אומרים שאין להזיזו ממקומו אף לצורך גופו או
מקומו. ויש מתירים. ואף שראוי להחמיר גם בזה, מכל מקום המיקל במקום צורך יש לו על
מה שיסמוך. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תכז].
קכה מיחם שיש בצדו מנורה קטנה המוכיחה על
פעילות תקינה של המיחם, יש אומרים שיש לחוש בזה לדין בסיס לדבר האסור. ויש חולקים.
וראוי להחמיר. אך המיקל במקום צורך לטלטל גם מיחם כזה, יש לו על מה שיסמוך.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תכח]
קכו יש אומרים שאסור לטלטל מכשיר אידים
חמים בשבת בשעה שהוא פועל, כי על ידי טלטול המכשיר יעלו המים גבוה על המקום הגורם
לבישול המים, ונמצא מבשל בשבת. ויש אומרים שמותר לטלטלו לצורך החולה, שאף אם יגרום
לבישול המים אין זה ברור שהוא איסור מהתורה, מאחר ואין המים מתבשלים על ידי גוף
חימום. ובמקום צורך, וכגון כשרוצים לכוין את המכשיר אידים כנגד פניו של החולה, יש
לסמוך על סברת המקילים. ובפרט שבדרך כלל הנזקקים למכשיר אידים יש לחוש בהם שיבואו
לכלל סכנה. וכל שכן במכשיר אידים של מים קרים שמותר לטלטלו ממקום למקום בהתאם
לצורך החולה. [שם].
קכז יש אומרים שמותר להוסיף בשבת מים חמים
מהדוד של שבת, לתוך מכשיר אידים חם, לצורך חולה שאין בו סכנה. וכל זה במכשיר אידים
שיש לו פיה כמו שיש במכשיר אידים קרים, ובערב שבת מילאו את המכשיר במים חמים
ומבושלים, שעדיין לא נצטננו לגמרי, יכול להוסיף בשבת מים חמים ומבושלים מכלי ראשון
כל זמן שהמכשיר פועל. ולכן גם המכשיר אינו מוקצה בזה האופן, ומותר לטלטלו. והעיקר
לדינא, שהמיקל בזה לצורך חולה יש לו על מה שיסמוך. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד
תכט בהערה].
קכח מותר להוסיף בשבת מים למכשיר אידים קר,
לצורך חולה אף שאין בו סכנה. ולפיכך אין בו דין מוקצה כלל. וכן מותר להוסיף מים
למצנן אויר בשבת, או למאוורר שמפזר מים, דחשיב בכלל כלי שמלאכתו להיתר, ואין בזה
גם איסור זורה, שאין איסור זורה אלא באוכל ופסולת מעורבים זה בזה, מה שאין כן בדבר
אחד המתפזר אין בו איסור זורה. [ילקו"י שבת ב' עמוד תכט בהע', ועמ' תרסא. ומה
שכתבנו לגבי זורה, כ"ה דעת רעק"א דהתלמוד דידן פליג על הירושלמי בזה].
קכט מים הנוזלים ממזגן בשבת, יש לדון בזה
שמא הם אסורים משום מוקצה, דנולד שלא היה מתחלה בעולם, הוי מוקצה. אך יתכן שגם מים
היוצאים מן המזגן דינם כעננים, ואין בו דין נולד. [וכן נראה מדברי האור שמח].
ונכון להחמיר בזה. ולפי זה, נכון להחמיר שלא להניח בשבת כלי ריקן כדי לקבל את המים
היוצאים מן המזגן, שיש בזה משום מבטל כלי מהיכנו, שהרי מים אלה אינן ראויים לשתיה
אחר דהוו נולד. ולכן יתן בכלי מעט מים, ואחר כך המים שנוטפים מהמזגן בטלים קימעא קימעא.
[ילקוט יוסף יורה דעה על הלכות שעטנז מהדו"ק עמוד קע, ילקוט יוסף שבת כרך ב'
מהדורת תשס"ד במילואים שבעמוד תרנו].
קל תנור אפייה חשמלי שיש בתחתיתו גלגלים,
אם צריך למקומו מותר להזיזו ממקומו בשעה שאינו פועל. וכן אם נפל תחתיו חפץ כלשהו,
מותר להזיזו כדי ליטול את החפץ. ואמנם בתנור המשמש לפעמים גם לאיחסון דברי מאכל,
דינו ככלי שמלאכתו להיתר, אף שברוב פעמים עשוי למלאכת איסור. אבל בשעה שהתנור פועל
אין להזיזו אפילו לצורך גופו ומקומו, דכיון שיש שם גופי חימום גלויים, חשיב כבסיס
לדבר האסור. [ילקו"י שם עמ' תל].
קלא יש אומרים שתפילין דינם ככלי שמלאכתו
לאיסור, מאחר שאסור להניחן בשבת. ולכן אסור לטלטלם בשבת כי אם לצורך גופו או
מקומו. והיינו, אם רוצה לטלטלם על מנת ללמוד מהם צורת הקשר, וכדומה. וכן אם
התפילין מונחות על הספסל ורוצה להשתמש במקומם, מותר להעבירם למקום אחר. [וכן אם
התפילין נפלו לארץ, מותר להרימם בשבת]. ונרתיק התפילין וכן הכיסויים, גם הם
מוקצים. ויש אומרים שאין לתפילין דין מוקצה בשבת, ובפרט שיכול להניחן אם מתכוין
שלא לצאת בהם ידי חובה, אלא כדי להתלמד וכדומה. ולדבריהם מותר לטלטלם אף מן החמה
לצל, ככל כלי שמלאכתו להיתר. ולדינא נראה שראוי להחמיר בזה שלא לטלטל התפילין אלא
לצורך גופן או מקומן, דהיינו שצריך לישב במקום שהתפילין מונחות, שאז מותר לטלטלן
ולהניחן בארון, וכן מותר לטלטל התפילין כדי למנוע שלא יבואו לידי ביזיון.
[ילקו"י שבת כרך ב' עמ' תל].
קלב בית של תפילין קודם שהניחו בו את
הפרשיות, יש אומרים שיש לו דין מוקצה, ויש חולקים. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד
תלד בהערה].
קלג פרשיות שהוציאום מבתי התפילין, מותרים
בטלטול בשבת, כדין מזוזה. [שם עמ' תלד].
קלד סולם שבבית העשוי לטלטלו מזוית לזוית
לצורך כלשהו, אינו מוקצה, ודינו ככלי שמלאכתו להיתר. ולכן מותר לטלטלו בשבת בפרט
כדי להוציא על ידו איזה דבר מן הארון, או להניח ספרים באיצטבא גבוהה, וכדומה. וכן
מותר להעבירו מהחמה לצל, או להכניסו לבית כדי שלא יאבד, וכדומה. וסולם של סיידים
או של בנאים, שרוב מלאכתו לאיסור, יש אומרים שדינו ככלי שמלאכתו לאיסור. אולם כיון
שהסולם משמש גם להיתר, מצד מוקצה אין כאן, אבל יש לחוש שיחשדוהו שהולך למלאכת
איסור להטיח הגג. [ילקו"י שבת ב עמוד תלד].
קלה מנורת חשמל שכבתה בשבת על ידי שעון-שבת
אוטומאט של שבת שמכבה ומדליק בשעות קבועות, אם רוצה להוריד את הכפתור כדי שהמנורה
לא תידלק עם התחדשות זרם החשמל על ידי השעון, יכול לעשות כן על ידי שיתנה מערב-שבת
תנאי מפורש שיוכל להוריד את הכפתור לאחר שיכבה ע"י השעון. ואף שתנאי אחד
מועיל לכל השנה, טוב להתנות בכל ערב-שבת. ועדיף שיתנה בפיו בפירוש. ואם שכח ולא
התנה כלל, מותר לומר לגוי להוריד את הכפתור. ואם אין שם גוי, יסמוך על התנאי אחת
לשנה. [ילקו"י שם עמוד תלה].
קלו תרופות, יש להם דין מוקצה בשבת לאדם
בריא. אולם מותר לטלטלן לצורך חולה, אפילו כשחלה בשבת, ולא אמרינן בזה מגו
דאיתקצאי בבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תמח].
קלז כדורי ויטמינים הרגילים ליקח אותם גם
אנשים בריאים, מותר לטלטלן בשבת ככלי שמלאכתו להיתר. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד
תמח].
קלח יש אומרים שאסור לטלטל בשבת משקולות,
מפני שאסור להרימם בשבת משום איסור התעמלות בשבת כשמתכוין להזיע, ויש אומרים שמאחר
וכל האיסור הוא רק כשמתכוין להזיע, אבל אם מרים את המשקולות רק כדי לחזק שרירי
הגוף, וזה גם דרך הבריאים, ממילא אין לחוש בזה משום גזרת שחיקת סממנים, וכלי
המשקולות נחשב ככלי שמלאכתו להיתר. ולדעת רש"י אין לטלטל את כלי המשקולות,
כיון שלדעתו אסור לעשות תרגילי התעמלות בשבת, משום עובדין דחול. ולדעת הרמב"ם
ומרן הש"ע אין האיסור אלא כשמתכוין להזיע. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תנ.
וילקוט יוסף שבת ב' סימן שא, ושבת כרך ד' בדין התעמלות בשבת].
קלט מפתח שמפעיל את מנוע המכונית דינו ככלי
שמלאכתו לאיסור. אך מפתח של דלת המכונית אינו מוקצה, כיון שיש אפשרות להכנס לרכב
בשבת אם אין המנורה נדלקת. והוא הדין במפתח המשמש גם לפתיחת הדלת וגם להתנעת
המכונית. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תנ].
קמ כלי או אבן שמשחיזים בהם את הסכין,
דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, ואסור לטלטלם בשבת אלא אם-כן לצורך גופו או מקומו. [ילקו"י
שבת כרך ב עמוד תנא].
קמא הדבר פשוט שאסור לתת קופסת סיגריות
בכיס הבגד קודם צאת השבת, כדי לעשן מיד אחר צאת השבת, שהרי הסיגריות דינם כמוקצה
ואין לטלטלם בשבת. והוא הדין במי שיוצא מביתו בשבת אחר הצהרים למקום רחוק, שאסור
לו לקחת עמו את כרטיס הנסיעה של האוטובוס או הרכבת, כדי שיוכל לחזור לביתו
במוצ"ש, שכרטיס זה יש לו דין מוקצה. [שם].
סימן שח
ס"ד - כלי שמלאכתו להיתר
קמב
כלי שמלאכתו להיתר, כגון כסא ספסל, שלחן, מלבושים וכדו', מותר לטלטלם אפילו אם
אינו אלא לצורך הכלים שמא ישברו או יאבדו או יתקלקלו בחמה. אבל שלא לצורך כלל אין
לטלטלם. [ואין צריך שיהיה כל מלאכתו של הכלי להיתר, אלא אף ברובו למלאכת איסור, אם
מיעוטו להיתר שרי]. ולכן כפות ומזלגות, וכדומה, מותר לטלטלם ולסלקם מהשלחן, או
לסדרם בצד אחר של השלחן. אבל שלא לצורך [כמו שמצוי במי שידיו עסקניות] אין לטלטלם.
[ילקו"י שבת ב' עמ' תנב. ובמהדורת תשס"ד עמ' תרמד, ובשאר"י ג' עמ'
תיח. וכ"כ בבני ציון ליכטמן. ולכן אין לטלטל בחנם כלי שמלאכתו להיתר. וראה
להלן סעיף ].
קמג
השולח את חבירו להביא לו כלי כלשהו בשבת, וטעה השליח והביא לו כלי אחר, וביקשו
להביא לו הכלי שביקש, אין להחזיר את הכלי הראשון למקומו, אלא-אם-כן חושש שהכלי
ישבר וכדו'. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תנז]
קמד
והוא הדין שאין לטלטל כסא או סטנדר שלא לצורך כלל. וכן אין להזיז שולחנות שלא
לצורך כלל, ודינם ככל כלי שמלאכתו להיתר. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תנז].
קמה
ספרי קודש מותר לטלטלם אפילו שלא לצורך כלל, וכן מותר לטלטל דפי גניזה הראויים
ללימוד. ואף ספרי קודש המיועדים למכירה, מותר לטלטם בשבת, ולא חשיבי כמוקצה מחמת
חסרון כיס. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תנז].
קמו
ספרי קטלוגים שיש בהם תמונות ומחירי המוצגים, אם רגיל להסתכל בהם לשם הנאה ותענוג
בעלמא, מותר לטלטלם בשבת. [ובלבד שלא יקרא את מה שכתוב בתחתית התמונות]. ואם הם
עשויים רק לשם מסחר, אין לטלטלם בשבת, דהוו מוקצה. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד
תנח].
קמז
מותר לטלטל בשבת מגילת אסתר הכתובה על קלף, ואין בה משום מוקצה, שהרי ראוי ללמוד
מתוכה. ולכן כשחל פורים ביום ראשון, מותר לקרוא במגילה בשבת ערב פורים, ואין לחוש
בזה לא משום מכין משבת לחול, ולא משום טלטול מוקצה. וכשחל ט"ו באדר בשבת,
אסור לטלטל את המגילה בשבת זו כדין מוקצה. שכיון שגזרו חז"ל שלא לקרוא מגילת
אסתר בשבת בפורים, גזירה שמא יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, יש עליה תורת מוקצה,
אבל בשאר שבתות השנה מותר לטלטלה, שראויה היא לקרוא בה. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד תנט, ובמהדורת תשס"ד גם בעמוד תרסד].
קמח
אוכלים ומשקים מותר לטלטלם גם שלא לצורך וגם מאכלים הנמצאים בקופסאות שימורים, או
בשקיות ניילון סגורות, מותר לטלטלם בשבת, שהרי מותר לפותחם בשבת. [ילקו"י שבת
כרך ב' עמוד תסא].
קמט
אוכלים שלא נגמרו על העץ, ואינם ראויים למאכל כלל אלא אחר בישול וכדומה, הרי הם
מוקצים. וכן דג שאינו מלוח, שאינו ראוי למאכל, אין לטלטלו בשבת כשאר אוכלים.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תסא בהערה].
קנ
פירות שאסורים באכילה בשבת, כמו פירות שאינם מעושרים, או סתם יינם, הרי הם מוקצים
מחמת גופם, ואסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם. אבל מאכלות האסורות באכילה
ומותרות בהנאה, שיכול להאכילן לכלבים, כמו נבילות וטריפות, מותר לטלטלן בשבת כשאר
מאכלי בהמה, ואם אינן עומדים לכלבים אלא לאכילת אדם [שאינו יהודי], אסור לטלטלם
אפילו לצורך גופם או מקומם. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תסב בהערה].
קנא
אסור לטלטל פירות של ערלה בשבת, שרק דבר המותר בהנאה ואסור באכילה, כגון נבילה,
מותר לטלטלו בשבת, אחר שראוי לאכילה לבהמה ולעוף שברשותו. או שראוי לגוי. אבל
פירות ערלה שאסורים בהנאה, ואסור גם ליתנם לגוי או לבהמתו, אסור לטלטלן בשבת.
ובספק ערלה, מותר לטלטלן כדי לשאול חכם אם הם מותרים בהנאה או לא. [ילקוט יוסף שבת
כרך ב' מהדורת תשס"ד, עמוד תרמו. וראה בילקוט יוסף על הלכות ערלה סי' רצד,
ובילקו"י שבת ב' שם].
קנב
מוצרי אכילה שאין בהם הכשר כלל, ויש לחוש שמא יש בהם תערובת של איסור, יש לעיין אם
לדונו כמוקצה בשבת, שמאחר וכיום תעשיית המזון התפתחה באופן שכל מוצר שאין לו הכשר,
יש לחוש שמא עירבו בו כל מיני מוצרים האסורים, ממילא אינו ראוי לאכילה גם לקטנים,
והוי מוקצה. ומה שהוא ראוי ליתנו לגוי או לכלב לא מהני כל שאינו עומד לכך. ואם
בדעתו ליתנו לגוי או לזורקו, אין הכי נמי אין בו דין מוקצה. [ילקו"י על הלכות
שעטנז סי' רצח הע' יב, מהדו"ק עמו' שפח. וילקו"י על הלכות ערלה פ"ב
הערה כה. במהדו"ק עמו' קפט. ילקו"י שבת ב' מהדורת תשס"ד עמ' תרנד].
קנג
יש מי שכתב שאין לטלטל שוקולד עם אבקת חלב של עכו"ם בשבת, משום דהוי מוקצה,
ואמנם כיון שיש פוסקים שמקילים באבקת חלב של עכו"ם, ממילא לענין מוקצה הויא
ליה ספק במילי דרבנן, ושפיר דמי להקל לטלטלו. ובפרט דחזי ליתנו לתינוקות. ואף שאנו
תופסים לכתחלה להחמיר באבקת חלב של עכו"ם, מכל מקום לענין מוקצה נראה שמעיקר
הדין יש להקל בזה. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תרנג, וילקו"י על שעטנז שם].
קנד
ביצה שנולדה בשבת שאסורה באכילה בו ביום, וכן חלב שנחלב בשבת, אסור לטלטלו כדין
מוקצה מחמת גופו. ואסור לגעת בביצה, שמתוך שהיא עגולה נגיעה בה גורמת לטלטול.
קנה
מותר להאכיל לקטן דבר שהוא איסור מוקצה, כגון פירות הנושרין מהאילן בשבת. ואפילו
על ידי אמו, אם אין התינוק רוצה לאכול בעצמו. ודוקא בקטן הקילו בו חכמים, אבל חולה
שאין בו סכנה אסור לו לאכול מוקצה. [ילקו"י דיני חינוך קטן עמ' קצח. שבת ב'
עמוד תסב ד"ה ואם מותר. אך ראה במהדורת תשס"ד עמוד תרסב מה שכתבנו
בד"ז. וע"ע בלוית חן סימ' פו, ובהליכו"ע ח"ד]
קנו
אוכלים ומשקים הנמצאים בתא ההקפאה שבמקרר [פריז'ר] מותר לטלטלם בשבת. אבל פירות
שנשרו מהאילן בשבת, אסור לטלטלם ולאוכלם בשבת, דהואיל והיו מוקצים בבין השמשות,
נעשו מוקצים לכל השבת. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תסא]
קנז
מותר לטלטל חלה קפואה מהפריזר ולהניחה באיזה מקום שתוכל להפשיר ויוכל לאוכלה, אף
שהחלה לא היתה ראויה למאכל בשעת בין השמשות. [ילקו"י שבת כרך ב' עמ' תסב].
קנח
מלפפון שהניחוהו בצלוחית מיוחדת כדי לכובשו כדי שיהיה חמוץ, מותר לטלטלו בשבת,
ואין על זה שם מוקצה, שהרי ראוי לאכילה על-ידי הדחק גם קודם שתיגמר כבישתו. [ילקוט
יוסף שבת כרך ב' עמוד תסג סוף הערה ה'].
קנט
מותר לטלטל בגדים אף שאינו רוצה ללובשם עתה, ואף אם הם מונחים בארון- כביסה. וכן
מותר לטלטל מטפחות ומגבות ידים אף שלא לצורך כלל. [ילקו"י שבת ב עמ' תסג. ולא
דומה לכלי שמלאכתו להיתר, דטעם איסור מוקצה הוא משום גזרת הוצאה, או שלא יבא לעשות
בו מלאכה, ולא גזרו על טלטול כלים ואוכלים, מפני שלא יוכלו לעמוד בהם, לבטל עונג
שבת ושמחת יו"ט. ועיין בהר"ן (שבת קכג:) שמדמה ספרי קודש לאוכלין,
ובגדים דמו לספרי קודש, ממילא לא היו מעיקרא בכלל הגזרה. שהרי בדרך כלל עשוי לצאת
עמו כשהוא מלובש, ולא בדרך הוצאה. אבל כלי שמלאכתו להיתר, בתחלה היה בכלל גזרת
מוקצה, דשייך בו הטעמים של מוקצה].
קס
טלית של מצוה שנחתכה, אם יש בחתיכת הטלית שבידו שיעור שלש אצבעות על שלש, מותר
לטלטלה. [דהיינו שיש בה שיעור 6 ס"מ על 6 ס"מ], ושיעור זה הוא לעניים
בביתם, ואפילו לעשירים שהתארחו בבית עניים אין דינם כמוקצה. שהכל נמשך אחר דעת בעל
הבית. ולעשירים בביתם צריך שיהיה בחתיכה ג' טפחים על ג' טפחים [24 ס"מ על 24
ס"מ], אבל אם חתיכת הטלית אין בה שיעור שלש על שלש אצבעות אסור לטלטלה.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תרנה. על פי המבואר בהליכות עולם ח"ג פרשת מקץ].
קסא
מותר לטלטל ניילון שרגילים להניחו על הכובע להגן מפני הגשמים, או ניילון המיועד
להניח בתוכו כל מיני חפצים, ואין בזה איסור משום מוקצה. [ילקו"י שבת כרך ב
עמוד תסד].
קסב
ערדליים שלובשים אותם על גבי מנעלים בימי הגשמים, אינן מוקצה בשבת. [ילקוט יוסף
שבת ב' עמ' תסג, על פי המבואר בילקו"י שבת ב' סי' שא סעיף כד, שמותר לצאת בהם
לרה"ר].
קסג
מותר לטלטל בגד שעטנז בשבת. ואף שיש אומרים שאסור לטלטל בגד שעטנז, כדין מוקצה
מחמת גופו, לדידן יש לתפוס כדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו, שמתיר לטלטל בגד
שעטנז בשבת, הואיל ותורת כלי עליו. ויש המקילים לטלטלו לגמרי אף שלא לצורך גופו או
מקומו, ודינו כשאר בגדים. ויש אומרים שכל ההיתר לטלטלו הוא רק לצורך גופו ומקומו.
ונראה עיקר בדעת מרן להקל אף שלא לצורך גופו ומקומו. ובגד קשה, כמו מזרון וכרית
קשה שיש בהם שעטנז, והם לא מתקפלים בעת ששוכבים עליהם, וגם בשרו לא נוגע בהם, כגון
שפרס עליהם סדין, וכיו"ב, שאז מותר לשכב ולשבת עליהם, לכולי עלמא מותרים
בטלטול לגמרי בשבת, כשאר בגדים. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תסג בהערה. ובאורך
יותר בילקוט יוסף על הלכות שעטנז, מצוות התלויות בארץ כרך ג' סימן רצח סעיף יב,
במהדו"ק עמוד שעד, ובמהדורת תשס"ו בעמוד תרו. וראה עוד בשלחן ערוך סימן
רנט סעיף א].
קסד
מותר לטלטל בשבת ממחטות נייר, ואין בזה משום מוקצה, אף שתשמישן הוא חד-פעמי.
[ילקו"י שבת כרך ב עמוד תסה].
קסה
מותר לטלטל בשבת נייר חלק, שבזמן הזה אין מקפידים על הנייר שלא להשתמש בו לתשמישים
אחרים [שלא לכתיבה]. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תסה]
קסו
מותר לטלטל כוס וצלחת העשויים מפלסטיק או מנייר, ונועדו לשימוש חד פעמי. אך שלא
לצורך כלל אין לטלטלם ככל כלי שמלאכתו להיתר. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תסה]
קסז
פרחים הנמצאים בתוך מים שבאגרטל, מותר לטלטל האגרטל להעבירו משלחן לשלחן.
קסח
פרחים העשויים מבד או מנייר, מותר לטלטלן בשבת, ככלי שמלאכתו להיתר. [ילקוט יוסף
שבת כרך ב' עמוד תסו סעיף י'].
קסט
עציץ עם עפר הגדלים בו פרחי נוי, בין של מתכת ובין של חרס, אפילו אינו נקוב יש
ליזהר מליטלו מעל גבי קרקע שאינה מרוצפת להניחו על גבי יתדות, או איפכא. [ע'
במשנ"ב סי' שלו שהביא מהפמ"ג שנסתפק אם עציץ זה הוי מוקצה, אמנם
לכ"ע אסור לשנות מצב יניקתו]. אולם אם עובר ליד העציץ וע"י כך מנענע את
העלים בגופו, אין בכך כלום, מאחר והוי טלטול מן הצד. [שם עמ' תסו].
קע
מותר להריח בשבת שושנים ובשמים המחוברים לקרקע, ואין לחוש שמא יתלוש מהם, ומעיקר
הדין מותר לאוחזם בידיו בעת שמברך עליהם ברכת הריח, אך יזהר שלא יתלוש.
[ילקו"י הלכות ברכות עמ' תקנד. וע"ע ביבי"א ח"ה או"ח
סימן כו סק"ב. וביחו"ד ח"א עמ' י', ובילקוט יוסף שבת כרך ה' דיני
קוצר].
קעא
הדסים בשאר שבתות השנה [חוץ מסוכות] אינם מוקצים, שהרי ראויים הם להרחה. וכן שאר
מיני בשמים, טבק, מי בושם. אבל סיגריות, ומקטרת, הוו מוקצה. [ילקוט יוסף שבת ב'
עמ' תסז. ובשעה"מ פ"ז מה' לולב הכ"ה כתב דטוטו"ן נחשב ככלי
שמלאכתו לאיסור. וכ"ה במנחת שבת (סי' פח אות קיד) גבי מקטרת. וכתב דאפשר
דחמיר טפי דאיתעביד בו עצמו איסור. ולפ"ז כן הדין בסיגריות דחמיר טפי. ובספר
שלמי יהודה (עמ' עו) כתב, דסיגריה הויא כלי שמלאכתה לאיסור. וצ"ע].
קעב
סיגריות של סוכריה או מסטיק בטעם מינטא, והם דומים לסיגריות אמתיות, אין בהם איסור
בשבת, ואין לחוש למראית העין. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תסח סוף הערה יא].
קעג
מאפרה שמשתמשים בה גם להנחת פסולת, מותר לטלטלה בשבת ככל כלי שמלאכתו להיתר. ומותר
ליתן לתוכה פסולת אף שאינה ראויה למאכל בהמה. אבל מאפרה קטנה שאין משתמשים בה אלא
לפסולת של סיגריות, יש אומרים שאם היא ריקה אינה חשובה ככלי שמלאכתו לאיסור, שהרי
אין עושים במאפרה עצמה איסור, אלא שהמאפרה משמשת את האיסור. ויש חולקים וסוברים
דחשיבא ככלי שמלאכתו לאיסור. ויש להחמיר כדבריהם. אך המיקל לטלטל מאפרה מחמה לצל
יש לו על מה שיסמוך. ואם יש בה פסולת ונחשב אצלו כגרף של רעי, מותר לכולי עלמא לטלטלה
כדי לשפוך את הפסולת. [ילקו"י שבת ב' עמוד תסח].
קעד
משקפת שמסתכלים בה לרחוק ולקרוב, אינה מוקצה ומותר לטלטלה בשבת. [שם תסט]
קעה
מצלמה וכל חלקיה, וכן סרטי צילום, חשובים כמוקצה בשבת. [ילקו"י שבת ב עמוד
תסט].
קעו
מניפה העשויה להבריח זבובים, או לעשות בה רוח להפיג את חום היום, מותר לטלטלה
בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תע].
קעז
שטיח אינו מוקצה. ושטיח מקיר לקיר, אם יצא חלק ממנו מותר ליגע בו אף אם על ידי כך
מנענעו. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תע]
קעח
מטאטא העשוי לכבד בו את קרקע הבית, מותר לטלטלו בשבת, אפילו לצורך שמירתו, ככל כלי
שמלאכתו להיתר. וכל שכן לצורך ניקוי הבית. ויש להקל בזה גם לאשכנזים ההולכים לפי
שיטת הרמ"א. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תע].
קעט
טרמוס [מיתקן המיועד לשמור את חום-המים שבתוכו], מותר לטלטלו בשבת, ככל כלי
שמלאכתו להיתר, בין כשנתנו בתוכו מים מערב שבת, או בשבת, ובין כשהוא ריקן. [ילקוט
יוסף שבת כרך ב' עמוד תעב].
קפ
כלים הצריכים טבילה, מותר לטלטלם בשבת, שהרי לדידן יכול להטבילם בשבת, או ליתנם
לגוי במתנה, ולשואלם ממנו. ויש להקל גם לאשכנזים הנוהגים כשיטת הרמ"א. [ילקוט
יוסף שבת כרך ב' עמוד תעב].
קפא
כבר פשט המנהג לענוד בשבת שעון הפועל על ידי בטריה, ואין בו משום בסיס לדבר האסור.
דחשיב ככלי שמלאכתו להיתר, [ובמקומות שאין עירוב ראה לעיל סימן שא].
קפב
וכן מותר לענוד בשבת שעון אלקטרוני שיש בו נורה הנדלקת על ידי לחיצת כפתור, ואין
לחוש שמא ישכח וילחץ על הכפתור להדליק אור. שאין אנו יכולים לגזור גזרות מדעתינו
אחר חתימת התלמוד, ואפילו בדברים שדוגמתם מצינו שגזרו חז"ל, ואפשר שגם בנידון
דידן אילו היה בזמן חז"ל היו גוזרים על זה, בכל זאת אנו אין לנו סמכות לגזור.
ורק מי שירצה להחמיר על עצמו, יחמיר ותו לא מידי. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תעב,
ובמהדורת תשס"ד עמוד תרז, ילקוט יוסף על הלכות השכמת הבוקר סימן ד' הערה נד.
ילקוט יוסף על הלכות שעטנז סי' רצח הערה ח'. שו"ת יביע אומר חלק י'
חאו"ח סי' כז]
קפג
שעון יד שהתקלקל אין לעונדו ולטלטלו בשבת, שיש בו דין מוקצה. [ילקוט יוסף שבת כרך
ב' עמוד תעג בסוף ההערה].
קפד אף שמותר לשאת בשבת שעון-יד המופעל על
ידי בטרייה, מכל מקום הדבר ברור שאסור ללחוץ בלילה על כפתור השעון האלקטרוני
להדליק אור כדי להבחין ולראות את השעה, שהרי זו הבערה גמורה האסורה מן התורה.
[שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' מט. ילקו"י שבת א' עמו' תרי]
סימן שי סעיף ו' - בסיס לדבר האסור
קפה דבר שמותר לטלטלו, שהניח עליו מבעוד
יום דבר האסור בטלטול, כגון מוקצה מחמת גופו או מוקצה מחמת חסרון כיס וכדומה,
שאסור לטלטלן אף לצורך גופו או מקומו, אסור לטלטל גם את הכלי התחתון, אפילו לצורך
גופו או מקומו, מפני שנעשה בסיס לדבר האסור. ויש אומרים שהדין כן גם אם מונח על
ההיתר כלי שמלאכתו לאיסור. והוא שהיה המוקצה מונח עליו כל זמן בין השמשות. ואף אם
עכשיו אין המוקצה מונח עליו, כגון שנטלו גוי או קטן או נפל מאליו, מכל מקום חשיב
כבסיס לדבר האסור. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תעד].
קפו אין נעשה בסיס לדבר האסור אלא אם כן
המוקצה הונח על ידי בעליו במתכוין. אבל אם הניחו אדם אחר ללא ידיעת הבעלים, ושלא
לטובתו, או אף הניחו בעליו שלא במתכוין, כגון שנפל מידו לשם, לא חשיב כבסיס לדבר
האסור. ומיהו בדבר שדרכו להיות מונח שם, אף שהניחו שלא במתכוין חשיב כהניחו
במתכוין. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תעה].
קפז ואמנם ארנק שהשתמשו בו כדי ליתן בתוכו
שטרות או מטבעות של כסף, וכן קופה של צדקה, יש אומרים שהרי הם מוקצים אפילו אם אין
בהם מעות, ואין לטלטלם בשבת, אפילו לא היו שם מעות בבין השמשות, כיון שהם מיוחדים
למוקצה. ויש חולקים ואומרים שמאחר ואין גוף הארנק מוקצה, ורק הוא מיועד להניח בו
מוקצה, כל שאין בתוכו מעות או שאר דברים שהם מוקצה, מותר לטלטל את הארנק. ולמעשה
נראה שהמיקל לטלטל ארנק ריק מחמה לצל, יש לו על מי לסמוך. [ילקוט יוסף שבת כרך ב'
עמוד תעה].
קפח דין הבסיס כדין המוקצה שעליו, לפיכך אם
הניח מעות או אבן על כרית מערב שבת, היה שם בבין השמשות, או שהניח אבן על פי
החבית, אסור לטלטל הכר או החבית כדין המעות והאבן. וחשיבי כמוקצה מחמת גופו שאסור
לטלטלו אף לצורך גופו או מקומו. ולכן תיבה שיש עליה מעות, או אפילו אין עליה עתה,
והיו עליה בבין השמשות אסור לטלטלה, דמגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא.
אבל אם עתה אין עליה מעות וגם לא היו עליה בבין השמשות, אפילו ייחדה למעות והניחם
עליה מבעוד יום, כיון שסילקם קודם בין השמשות מותר לטלטלה, אפילו מחמה לצל או כדי
שלא תיגנב. [ילקוט יוסף שבת ב' עמ' תעו].
קצ לדברי האומרים שדין בסיס לדבר האסור
הוא גם בכלי שמלאכתו לאיסור, מותר לטלטל את הבסיס עם המוקצה שעליו לצורך גופו או
מקומו, אבל לא מחמה לצל. ולדברי האומרים שאין דין בסיס בכלי שמלאכתו לאיסור, מותר
לטלטל את הבסיס אף מחמה לצל. [ילקו"י שבת כרך ב עמוד תעו, ובמהדורת
תשס"ד עמוד תרעה. הליכות עולם סוף ח"ג].
קצא אם היה מונח על החבית או על הכרית גם
דבר היתר וגם דבר איסור, לכתחילה יטה החבית וינער הכר, ואם אי אפשר משום הפסד או
שצריך להשתמש במקום החבית והכר, יכול להגביהה כולה, שהרי חשיב בסיס לדבר האסור
והמותר. והוא שהדבר המותר יהיה חשוב יותר. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תעו].
קצב מגירה שיש בתוכה דברים האסורים בטלטול
כמו מעות, אבקות אפיה, וכדו', אין לפותחה בשבת, שהרי מגירה זו היא בסיס לדבר
האסור. ואם יש בתוכה גם דברים המותרים בטלטול בשבת, והם חשובים יותר מהדברים
האסורים, מותר לפתוח ולסגור את המגירה בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תעו].
קצג פמוטים שהדליקו בהם נרות שבת, והניחו
על הפמוטים עצמם חתיכת לחם קודם בין השמשות, אין לטלטל את הפמוטים גם לאחר שהנרות
כבו, ואין זה חשיב כבסיס לדבר האסור והמותר, שהרי השלהבת חשובה לו יותר, והפמוטים
נעשו בשביל השלהבת. ונראה להחמיר בזה גם במגש שנעשה במיוחד לשם הנחת נרות שבת עליו
בקביעות. ואם הניח את הפמוטים על גבי מגש רגיל, או אם הניחם על גבי שלחן, והניח על
המגש או על השלחן מערב שבת לחם או כלים החשובים יותר מהשלהבת שבנר, מותר לטלטל את
המגש לאחר שהנרות כבו, דמאחר שאין המגש או השלחן נעשו במיוחד לצורך השלהבת, מועיל
בהם נתינת הלחם, ואז המגש או השלחן חשובים כבסיס לדבר האסור והמותר. [ילקוט יוסף
שבת ב' עמוד תעז].
קצד אסרו חכמים לבטל כלי מהיכנו בשבת,
דהיינו ליתן בשבת חפץ שהוא מוקצה על חפץ שאינו מוקצה, שהרי גורם לאסור בטלטול את
החפץ שהיה מותר בטלטול. [ילקו"י שם עמ' תעט].
קצה מותר להניח פסולת לתוך פח-אשפה ריק
בשבת, או לתוך המשולש שבכיור. ואין צריך להקפיד ליתן שם בתחלה חתיכת לחם או קליפה
הראויה למאכל בהמה. [שם עמו' תפ].
קצו המפצח גרעינים או שקדים בשבת, לא יניח
את הקליפות בתוך צלחת ריקנית, כדי שלא יבטל כלי מהיכנו. אלא יתן בתחלה לתוכה גרעין
אחד או שנים, או שאר מאכלים, שאז הצלחת נעשית בסיס לדבר ההיתר, ואחר כך יוכל לתת
בתוכה את הקליפות, שאז הכלי חשוב כבסיס לדבר האסור והמותר שמותר לטלטלו. ובדיעבד
שהניח את הקליפות לבדן בצלחת ריקה, אם הוא בגדר גרף של רעי, מותר לכתחלה לטלטל
הצלחת כדי לזרוק הקליפות. ואם לאו, לכתחלה יניח בתוכה דברים של היתר ויטלטלנה.
והמיקל גם בלא זה, כשיש מלח על הקליפות, יש לו על מה לסמוך. ואם הניח הקליפות על
השלחן וצריך למקום השלחן, אפילו אין עליה אלא דברים שאינם ראויים למאכל בהמה, מותר
להגביה השלחן ממקום למקום. [ילקוט יוסף שבת ב' עמ' תפא].
קצז טלית ותפילין הנמצאים בכיס אחד, לסברת
האומרים שתפילין חשיבי מוקצה, יש אומרים שאסור להוציא את הטלית מהכיס, שהרי הוא
מבטל כלי מהיכנו, שעושה את הכיס הגדול כבסיס לתפילין שהם אסורים בטלטול. אלא צריך
קודם להניח ספר בתוך הכיס, ואז יהיה מותר לקחת את הטלית. אך לסברת האומרים שאין
לתפילין דין מוקצה, מותר ליקח את הטלית מהכיס. וכן להאומרים שאין דין בסיס לדבר
האסור אלא במוקצה מחמת גופו, וכדומה, מותר לקחת את הטלית מהכיס הגדול. והעיקר
לדינא להקל בזה, שכל שהבסיס לדבר האסור נעשה מאליו ולא בידים, אין כאן איסור משום
מבטל כלי מהיכנו. [על פי דברי המאירי שבת קמב, ובמהדורת תשס"ד עמוד תרמא. ואף
שבילקו"י שבת ב' עמוד תפב, נתבאר שהמחמיר ליתן ספר קודם שמוציא את הטלית
מהכיס הגדול, תע"ב, הנה כתבנו כן עפ"ד כמה אחרונים, אבל לא ראו את דברי
המאירי הנז', שטרם נדפס, ובו נתבאר להדיא להקל].
קצח אם הניח מעות על הכר, על דעת שישארו
עליו בכניסת השבת, דהיינו כל זמן בין השמשות, אסור לנער את הכר מן המעות שעליו,
מפני שנעשה בסיס לדבר האסור, והרי הוא מוקצה. ולכן אפילו אם בא גוי ונטל המעות מעל
הכר, אסור לטלטלו, שכיון שנעשה בסיס לדבר האסור בבין השמשות, מיגו דאתקצאי בבין
השמשות אתקצאי לכולי יומא. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרעד].
ואם שכח מעות או אבן על גבי כרית וכדומה, מטה את הכרית והמעות או האבן והם נופלים
מאליהם. ואם אינו צריך לכרית, אלא חושש שהמעות יגנבו, אסור. ואפשר להקל להטות את
הכרית בגופו ולא בידו, דהוי טלטול כלאחר-יד. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תפב.
שארית יוסף חלק ג' עמ' תטז].
קצט כבר נתבאר שמותר להשתמש בשבת בסדין
חשמלי המחובר לזרם החשמל מערב-שבת, ואין בזה חשש מצד בסיס לדבר האסור. וכן אין
לחוש בזה שמא יגדיל או ימעיט את מדת החום בשבת. ומכל מקום טוב לעשות מערב-שבת איזה
קשר משונה או לכתוב על נייר "שבת" וליתנו ליד כפתור החשמל, כדי שאם ישכח
ויבוא לשנות את מדת החום, על ידי השינוי או הנייר יזכור שהוא שבת. ואם שכח לחבר את
הסדין מערב שבת לזרם החשמל, אסור לחברה בשבת. [שו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן
כה].
ר נהגו להקל גם בשעון יד אלקטרוני עם
מחשב, ואין לגזור שמא ישתמש במחשב שבשעון. [שהגזרה היתה בנר שדרכו לדעוך, שמא יטה,
ולא בהדלקה חדשה, שמא ידליק]. [ירחון קול תורה תמוז תשס"ג עמוד יח].
סימן שח - דין מוקצה מחמת מצוה
רא הקישוטים שתולים בסוכה, וכן פירות ושאר
מיני אוכלים שתולים אותם בסוכה לנוי, הרי הם מוקצים מחמת מצוה ואסורים בטלטול
ביום-טוב, ובשבת חול המועד. ואם נפלו על השלחן ואי אפשר לאכול, יש אומרים דמשום
אוכל נפש ביום טוב, מותר לטלטל המוקצה ולהסירו. ואם אפשר יעשה כן על ידי טלטול מן
הצד, דהיינו שינער המפה וכדומה. וקישוטי הסוכה או הפירות שנפלו מהסוכה בחול המועד,
מותר לטלטלן ולהחזירן למקומן, אבל אסור ליהנות מהם בכל ימי החג. אולם פירות שהתנה
עליהם בערב החג בנוסח "אני מתנה על נויי הסוכה לאוכלם מתי שארצה", אם
יפלו יוכל לאוכלם. אבל אם התנה עליהם בנוסח "אני מתנה עליהם לאוכלם כשיפלו",
אין תנאי זה מועיל כלל, ועדיין הם באיסורם, שמתוך שהוקצו בבין השמשות של כניסת החג
הוקצה לכל החג כולו. אבל כשמתנה לאוכלם כשירצה, לא הוקצו בבין השמשות. [ילקוט יוסף
שבת כרך ב' עמוד תפה, וילקו"י מועדים].
רב הסכך והדפנות של הסוכה הרי הם מוקצים,
ואסור גם ליהנות מהם אף בחול המועד. ובזה לא מועיל שיתנה מערב החג. אבל על נויי
הסוכה מועיל תנאי, ולכן נכון שבערב סוכות יתנה על כל נויי סוכה, וכגון סדינים
המצויירים, שיוכל ליטלם כל זמן שירצה, ואז יהיה מותר לו להסירם מן הסוכה בחול
המועד, אם חושש פן ירדו גשמים ויקלקלו אותם, או מפני הגנבים. [ילקוט יוסף שבת כרך
ב' עמוד תפו].
רג לולב וערבה הרי הוא מוקצים בכל שבתות
השנה, [לבד מיום טוב של סוכות]. והדסים, בשבת חול המועד, הרי הם מוקצים מחמת גופם,
ואסור לטלטלם אפילו לצורך גופם או מקומם. וכן יש להחמיר בשבת שקודם סוכות בהדסים
שקנה לצורך המצוה, שחס עליהם ואינם עומדים כעת לריח. [ילקו"י שבת ב' עמ' תפו.
הגרי"ש אלישיב בשלמי יהודה עמ' לג] אבל אתרוג אינו מוקצה, שהרי הוא ראוי
להריח בו. [ומ"מ טוב שלא להריח בו בימי חג הסוכות שלא להכנס בספק לגבי ברכת
הריח שלו]. ואתרוג העומד למכירה ראה לעיל דין מוקצה מחמת חסרון כיס. [ילקו"י
שם].
רד ביום טוב של סוכות לאחר קיום מצות
לולב, מותר לטלטל את הלולב כדי להניחו ולהצניעו במקומו. ואף אשה שאינה חייבת בלולב
מותרת לטלטל הלולב להניחו במקומו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תפו].
רה שופר בראש השנה מותר לטלטלו גם אחר
התקיעות, שהרי ראוי לתקוע בו למי שעדיין לא יצא ידי חובה כראוי. [ילקו"י שבת
כרך ב' עמוד תפט בהערה].
סימן שח - עוד בדיני מוקצה
רו דלת או חלון-הזזה שיצאו ממקומם בשבת,
הרי הם מוקצה ואסור לטלטלם, מאחר ואסור להחזירם למקומם בשבת. ואין עליהם תורת כלי.
אבל אם נתפרקו מבעוד יום, וגם חושב להשתמש בהם בשבת לאיזה צורך שהוא, מותרים
בטלטול. [ילקו"י שבת ב עמוד תפט].
רז כלים הניטלין בשבת שנתפרקו דלתותיהן
מהן, מותר לטלטל את הדלתות בין שנתפרקו בחול בין שנתפרקו בשבת, דאף שאסור להחזירם
בשבת שמא יתקע, מכל מקום שם כלי עליהם. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תפו].
רח בגד רטוב שהניחוהו במכונת ייבוש
מערב-שבת, מותר להוציאו מהמכונה בשבת אחר המכונה תפסיק לפעול, אף שהבגד היה רטוב
בבין השמשות. ומותר להורידו מהחבל בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תצ].
רט דבר שהיה מוקצה ביום שעבר, וביום
שאחריו אינו מוקצה, אין לאסור לטלטלו מחמת שהיה מוקצה ביום שעבר. ולפיכך מותר
לטלטל [ולאכול] חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח, אחר שמכרוהו לגוי מערב פסח.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תצא].
רי כבר נתבאר לעיל שביצה שנולדה בשבת או
ביום-טוב, דינה כמוקצה ואסור ליגע בה, וכל שכן שאסור לאוכלה. ואם נתערבה באלף כולן
אסורות. אך מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תשבר, ובלבד שהכלי לא יגע בביצה. [ילקוט
יוסף שבת כרך ב' עמוד תצא].
ריא ביצה שיש בה דם על החלמון, שהיא אסורה
באכילה, מותר לטלטלה מפני שהיא ראויה לאכילה לבהמה ולעוף. וכל שכן בזמנינו שכמעט
כל הביצים המשווקות על ידי חברת "תנובה" מובאות מן הקיבוצים אשר
התרנגולות מסוגרים בלולים שלהם, ואין שם תרנגולים זכרים, ודין הביצים שלהם כדין
ביצים שעל ידי ספנא מארעא, שאין הדם שבהם אוסר כלל, מפני שאינם ראויים לגדל אפרוח.
[הליכות עולם חלק ג'].
ריב לול של תרנגולים שהתרנגולות מטילות בו
ביצים, ובמשך יום השבת שוברים את הביצים, אף שיש הפסד גדול אין להקל לטלטל את
הביצים. ולכן יש להסדיר אופן שהביצה תרד למטה כדי שהתרנגולות לא ישברוה. [ילקוט
יוסף שבת כרך ב' עמוד תצד].
ריג מותר לכסות מוקצה בכלי שמלאכתו להיתר,
כדי להגן על המוקצה שלא ישבר וכדומה. ולכן מותר לכסות מנורת חשמל על ידי צלחת
וכדומה, במקום שאין חשש שעל ידי הנגיעה בחשמל יבוא לידי כיבוי המנורה ח"ו.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תצב].
ריד נוטל אדם את בנו הקטן אף שיש לו אבן
בידו, ולא חשיב כמטלטל מוקצה בשבת. ובתנאי שהבן יש לו געגועים על אביו, שאם לא
ירים אותו יבכה הילד ויחלה. ואם אין לילד געגועין לאביו, אסור לשאתו כשיש בידו
מוקצה, אבל לאוחזו בידו אין איסור בכל מוקצה, אלא בדינר, שלא התירו אלא באבן, שאם
תפול האב לא יטלנה. אבל אם היו בידיו מעות וכדומה, אסור ליטלו בידיו, שמא יפלו
המעות ויבוא אביו לטלטלן. ולא עוד אלא אפילו לאחוז את בנו בידו, וביד בנו דינר,
והבן מהלך ברגליו אסור, ואפילו בשעת הדחק אין להתיר, שכן דעת מרן השלחן ערוך
שקבלנו הוראותיו. [ילקוט יוסף דיני חינוך קטן עמוד קצט].
רטו אסור לטלטל בשבת פנקס קבלות ריק, דאפשר
דחשיב כמוקצה מחמת חסרון כיס. אבל קבלה שנכתב עליה שם התורם והסכום שנתרם על ידו,
מותר לטלטלה בשבת, כדי ליתנה לתורם. אלא שלכתחלה נכון ליתן את הקבלה לתורמים בימי
החול. [ילקו"י שבת ב' עמו' תצו].
רטז מותר לטלטל בשבת שיניים תותבות, ואין
בזה איסור מוקצה. וכן נכה שהרכיבו לרגלו פרוטזה, מותר לטלטלה בשבת. [ילקוט יוסף
שבת כרך ב' עמוד תצז].
ריז השלג והברד אינם מוקצים בשבת, ומותר
לטלטלם. ולכן שלג היורד על הבגדים, מותר להורידו בידו. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' שם.
ועיין בביאור הלכה סי' שב ד"ה מן הטל, שאם השלג עדיין לא נמס ולא נבלע בבגד
מותר לנערו בנחת בשבת, ואין בזה משום כיבוס].
ריח מותר ליתן שלג או ברד לתוך כוס יין או
מים, והם נימוחים מאליהם ואינו חושש. וכן מותר להניחם בחמה או כנגד המדורה כדי
שיפשרו, [באופן שאינם יכולים להגיע לידי חום שהיד סולדת בו, אפילו אם יהיו שם כל
היום]. ומותר ליהנות בהם בשבת, ואין בזה משום איסור נולד. [ילקו"י שבת ב'
עמוד תצח. ואם מותר לפנות שלג מפתח ביתו כשאינו דבוק וקשה, ראה שם בהערה.]
ריט נוצה או אבק שניתלו בבגדים, מותר
להסירם בשבת, ואין בזה איסור לא משום מלבן [כמבואר לעיל סימן שב], ולא משום טלטול
מוקצה [הנוצה או האבק]. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תצח. רמ"א סימן שב
ס"א]
רכ מותר לנקות כסא מהאבק שעליו כשרוצה
לישב. וכן כוס או צלחת שנפלו לתוך בוץ, מותר לנקותן בשבת, ולא חשיב כמטלטל מוקצה.
[הבוץ]. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תצח].
סימן שי, תצה - דיני מוקצה ביום טוב
רכא מוקצה ביום טוב חמור יותר ממוקצה בשבת,
ולכן קליפות של פירות הראויים למאכל בהמה ועוף, ועצמות הראויים לכלבים, אף שמותר
לטלטלן בשבת, מכל מקום אסור לטלטלן ביו"ט. והני מילי שנתפרקו ביום טוב, אבל
אם נתפרקו מערב יום טוב שרי, דהוי מוכן מבעוד יום. והטעם שהחמירו במוקצה ביום טוב
יותר מבשבת, מפני שכבוד קדושת יום טוב קלה בעיני הבריות, ולכן עשו חז"ל סייג
לדבר כדי שלא יבואו לזלזל בקדושת יום טוב. ולכן לא יניח הקליפות הנז' בצלחת ריקה,
שהרי הוא מבטל כלי מהיכנו, שאסור לטלטל הכלי עם הקליפות שבתוכו במשך כל היום, אלא
יניח תחלה גרעין או איזה פרי או פרוסת פת בתוך הצלחת, ואחר כך יתן לתוכה את
הקליפות או את העצמות. אבל קליפות שאינם ראויות למאכל בהמה ועוף, וכגון קליפי
אגוזים ושקדים גם בשבת אסורים בטלטול. ומותר לטלטל אחר כך את הכלי שבתוכו הפרי או
הפרוסה עם הקליפות והעצמות כדי להשליכו לאשפה, שהכלי נעשה בסיס גם לדבר המותר.
[ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תצח].
רכב פירות העומדים לסחורה כגון אצל סוחר
סיטונאי שדרכו למכור ארגזים שלמים או שקים שלמים המלאים פירות, ואין דרכו ליקח מהם
לאכילה, נחשבים למוקצים, ואסור לקחת מהם ביום טוב. אף על פי שמותר לקחת מהם בשבת.
אבל מותר לקחת פירות וביצים ושמן ויין מחנוני קמעונאי ביום טוב, ובלבד שלא יזכיר
סכום המקח. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תק].
רכג אם חל יום טוב בשבת, אין צריך להחמיר
במוקצה כדין יום טוב, אלא דינו כשאר שבתות, ואף על פי שיש חולקים ומחמירים בו כדין
יום טוב, העיקר לדינא כמו שנתבאר, דכיון שהוא חמור בעיני כל אדם מפני קדושת השבת
המצורפת עמו, אין חוששין שיבואו לזלזל באיסור זה. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד תק.
ילקוט יוסף מועדים עמוד תנז הערה יג].
רכד מותר לטלטל מוקצה ביום טוב לצורך אוכל
נפש. ולכן אם הונחו אבנים או ארנק של כסף על פירות, מותר לטלטלם ולהוציאם כדי ליקח
הפירות מתחתיהם. [ילקוט יוסף שבת ב' עמוד תק. ועיין בתוס' ביצה ח. ש"ע סימן
תקז ס"ו. ש"ע סי' תקז ס"ד, וברמ"א ס"ס תקט. ילקו"י
מועדים עמוד תנט].
רכה וכן מותר לגרוף גחלים ואפר מהתנור ביום
טוב כדי לאפות בו. [ואף על פי שהוא גם מכבה את הגחלים, מותר]. [ילקו"י שם.
וע' בגמ' ביצה כג. משנה ביצה לב: שבת קלד. רש"י ותוס' שם. ש"ע סי' תקז
ס"ד].
רכו גם ביום טוב ראוי להחמיר שלא לטלטל דגי
נוי שבצנצנת, מאחר שעומדים לנוי ולא לאכילה ומחוסרים הכנה. ולכן בדגים טהורים יתנה
מבעוד יום שרוצה לאוכלם. הא לאו הכי אסור. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד תקא. יביע
אומר חלק ה' חאו"ח סימן כו סוף אות ג']
רכז מי שאינו מעשן ביום טוב, יש אומרים
שאסור לו לטלטל הסיגריות ביום טוב, ורק אם נוהג כן משום חומרא בעלמא, ויודע
שהמעשנים ביום טוב יש להם על מה לסמוך, מותר לטלטל. [ילקו"י שבת ב' עמוד
תרנב. ואם מותר ליתן הסיגריה למי שמעשן, ראה בחזו"ע יו"ט עמו' מה].
